הנחתי את שעוני ואת משקפיי  על השולחן .
לא יכולתי לדעת מה השעה וגם לא ראיתי טוב כל כך.
ניסיתי לדמיין את השעה .
חשבתי שאני נמצאת בשעה הנוכחית  . חשבתי שוב ושאלתי מדוע
החלטתי שאני נמצאת בשעה זו ולא אחרת?
דמיינתי את עצמי נוכחות כמו שאני נוכחות כרגע . וכך היה נדמה
לי שדמיינתי את עצמי בשעת אתמול. אך כאשר ראיתי את עצמי בבירור
בשעת אתמול , זה נתן לי תחושה שאני נמצאת בשעת היום.
ולא הייתי יכולה להבדיל בין שעת אתמול לשעת היום.
ואז נגעתי בעצמי ואמרתי :"ככה , תוכלי להבדיל בין השעות ותדעי
שאת בשעת היום".
ודמיינתי את עצמי נוכחת כמו שאני נוכחתי וכמו שאני נוכחת בשעת
מחר.
פתאום נעלמה תחושת בין שעת היום לשעת מחר. כי ראיתי את עצמי
בשעת מחר , נוכחת בדיוק כמו שאני נוכחתי בשעת אתמול וכמו שאני
נוכחת בשעת היום.
ושוב נגעתי בעצמי.
ואמרתי :" הנה , כך תבדילי בין השעות".
שעת היום היא מוחשית.
שעת אתמול ומחר היו זהות כמעט. רק שאת שעת אתמול ראיתי בבירור
בדמיוני ואלא את שעת המחר   רק דמיינתי. כך ניסיתי לדמיין מה
השעה. נהייתי מבולבלת  ושמתי את השעון על היד.
אך הייתי ללא משקפיים.
ראיתי אנשים מסביבי. אך ככל שהתקרבתי אליהם , הבנתי שזו היא
בעצם דמותי במראות.
חשבתי שיש המון אנשים מסביבי , אך היו שם המון מראות סביבי.
ואז כאבו לי עיניים מרוב מאמץ.
והרכבתי שוב את המשקפיים . ושוב ראיתי כמו שראיתי לפני.
עכשיו ידעתי מה השעה וגם ראיתי בבירור את מה שראיתי.


עכשיו ידעתי מה השעה וגם ראיתי בבירור את מה שראיתי?