כשרע- כמהה לחיבוק,
אשעין ראשי על חזך (נפלא-מסתדר עם גבהינו)
אשתדל לא להזיל דמעה
(אחת לפחות-תיפול על כתפך)
כשתסביר לי-אשתיקך
(רק חיבוק ארצה ממך).

וכשרע לך,
או לנו,
או בכלל.
שותקים המון,
צועקים לתוך הלילה,
משנים תנוחות על המיטה,
מצד לצד לצד
(לצד)
וחוזרים חוזרים חוזרים.
לבסוף עיניי נעצמות-
אני רק מצפה
לחיבוק שיבשר את הסוף
תחנוק אותי בין זרועותיך
במין כמיהה,
חולשה.
ואני אז
אלטף את ראשך.

דיונים אינסופיים
מחזורים לא נגמרים
ריבים
חיבוקים
זיונים .

ושתיקות.

מה עם-
מסיבת ריקודים מטורפת?
מה עם-
השתכרות עד חוסר שליטה?

שתיקה שתיקה שתיקה.

דיונים אינסופיים
מחזורים לא נגמרים.

רוצה לשתף אותך
בכל השטויות האלה של
"מה אני צריכה לעשות?"
ו"מה אני רוצה לשנות?"
רשימות אינסופיות.
(בצבא-"חפירות"?)
כותבת,
רוצה להראות
(לרגש? להזדהות?)
ואתה מעיף מבט
מרפרף
(קורא מהר מדיי),
אולי מעיר הערה
סתמית.
טוב לחיות בעולם שיש בו,
אנשים שמקשיבים.

טוב לחיות בעולם שיש בו:

קראתי בספר
רשימות שכאלה,
לכאורה עושות טוב.
ביום משמים החלטתי,
גם אחת לכתוב.
חשבתי המון על התחלה,
משהו אינטלקטואלי ומרשים .
בספר הכל היה כה עמוק:
סופרים,מוזיקאים,משוררים .

ואני-
כל מי שהצלחתי עליו לחשוב
היה שלמה ארצי,
ואחריו-
פו הדב.

בטח תגיד
שהכל רע
ולמה הכל רע
ואולי שאהיה חיובית
ולמה משוררים צריכים
שיהיה רע
ולכתוב רע
ואולי גם טוב, לפעמים.


(ואתה בכלל לא כותב
כי זה לא מסתדר לך
עם היד, והראש
וביניהם.
וזה מסובך לך מדיי)


ולמה הכל רע?
כרוניקה של רע,
בחיים,
בשירה.

כרוניקה של רע
הלוואי ואוכל להחליף
בכרוניקה
של
פרחים
ופרפרים.

כשאהיה גדולה
אהיה סופרת
אתחיל- מסיפורים קצרים
(למי יש סבלנות לרומנים מתישים?)
יהיה לי ספר במליוני עותקים
אנשים ידברו עליו ברחוב,
או לפחות בפורום המתאים
יזמינו אותי לתוכנית אירוח
וישאלו-
מה את אוהבת לעשות
ומה רצית להיות
ואיך הההרגשה להיות מצליחה
כזאת.