מחשבות רצות בראשי הטרוד,
בעיות מצטברות אך הזמן לא עובר.
בסופו של היום אני רק מקווה
שמחר יהיה טוב יותר.
עיסוקים של בוגרים לא נותנים זמן לנוח
אך נפשי עוד חולמת חלום של ילדות.
עם כל יום שעובר הפנטזיה נגמרת,
משאירה סך-הכל מציאות.
התמימות שאבדה נעלמת באובח
ועכשיו מקומה בשירים ותמונות.
ואני רק מודה שעדיין ישנם לי
אמונה ושבילי זכרונות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.