זהו, השבועיים הראשונים של הטירונות הגיעו לשעת סיומם והרגע
ממנו כולם פחדו התקרב אליהם בצעדים מהירים. הזמן זז מהר יותר
כשאתה מצפה למשהו רע ואז, כשזה מגיע, הזמן כאילו נעצר לגמרי,
הופך את חוויית הסיוט לנצחית. השבת הראשונה שהיינו צריכים
לעשות התקרבה. אלה יהיו שבועיים ללא משפחה, ללא חברים, ללא
אנושיות וכולם פחדו, פחדו מהעובדה שאולי הם לא יחזיקו מעמד...


אבל כאן, חברכם הידוע לשעבר כחייל מס' 6937093 קלט, שלא הוא
ולא בן דודו ויטלי לא הולכים לעבור את השבת הראשונה בבסיס הזה,
בסיס הטירונות ניצנים. וכך מבצע השחרור הנועז קיבל צורה...

באותו זמן, היה 6937093 הידוע כעת כ"אדי" חייל מקומבן מהדרגה
הגבוהה ואחד מבכירי הפעילים של הזרועה המחתרתית האנטי צבאית
בבסיס.
סיפור המבצע התחיל בשעה מאוחרת של הלילה, אי שם בש"ג הראשי...

הסמל הראשון קס - כך הוא היה קורא לעצמו -  ישב בשמירה הלילית
בבוטקה של הש"ג. בחוץ, חייל טירון מפלוגה אחרת קפא מקור העז של
אמצע הלילה בעת שהתהלך הוא לאורך השער הראשי ובחזרה, מניד את
ראשו בטירוף חבוי ' למה לא התחתנתי כשהייתה לי הזדמנות...?
למה...?' סינן הוא לעצמו בין שפתיו שוב ושוב.
" הסמל הראשון..." שמע לפתע קס לחישה מאחורה, ליד מכונת השתייה
המקולקלת. מסוקרן יצא הוא לבדוק מי קורא לו.
" הסמל קס, הנשר נחת, אני חוזר, הנשר נחת..." המשיך הקול
בלחישותיו.
" קס לנשר, קבלת דרגה מאושרת בחדר המב"ס. אני חוזר, קבלת דרגה
מאושרת בחדר המב"ס." ענה הסמל קס וחזר לעמדתו.
" רות עבור. הנשר קיבל ומבצע." סיים הקול בלחש ונעלם.

עברו מספר דקות של שקט כשלפתע דמות אפלה הופיעה לפתע מול
הש"ג.
" חייל, למה אתה יושב בשמירה?" נשמע קולה הפוקד של הדמות.
הטירון השומר קפץ ממקומו ומידיו נפלה כוס שוקו חמה.
" סליחה המפקד! זה לא יקרה שוב, המפקד!"
הדמות פסעה לאיטה לכיוון הש"ג. כומתה כחולה חדשה, יחד עם שרוך
של משטרה צבאית הבהיקו באור העמום של הש"ג.
" האם אתה חיממת את עצמך, חייל? בעזרת השוקו הזה?" שאל השוטר
הצבאי בקול נוקשה.
" ככ-ן, המפקד. אני ממש קפאתי מקור, המפקד..." הוא ניסה
לענות.
השוטר סובב את מבטו אל קס וחייך חיוך צר ואז חזר לתדמיתו
הנוקשה.
" עזבת את העמדה בשביל להתחמם, זוהי עבירה חמורה, חייל... כלא,
בטוח."
" אב-אבל המפקד, השוטר, אני מממ-ממש מצטער! אני חדש כאן, רחם
עלי, בבקשה, המפקד..."
" אתה יודע למה יש הרבה חיילים כאן בבסיס, חייל?" שאל השוטר
ברצינות מזוויעה.
" ככדי לאמן אותם, המפקד?"
" לא, חכמולוג. כדי שיהיה ניתן להחליף חייל מיותר, עושה בעיות
כמוך. מה שימך ומה המספר האישי שלך, חייל?"
" אבל המפק...-" הוא ניסה להגיב.
" שום אבל, חייל! תענה עכשיו ולא אני יגרור אותך למשפט אצל
המ"פ שלך בזה הרגע!"
" כן, המפקד...! שחר לורובסקי מספר אישי 7012835, המפקד." ענה
החייל בחוסר ברירה.
" מצוין חייל, עכשיו תיעלם מכאן. סיימת כאן."
" סליחה המפקד? אבל אני שומר עכשיו..."
" האם יש לך בעיית שמיעה, חייל? סיימת, באים להחליף אותך בזה
הרגע. פרוק את נשקך ותעוף מכאן, שאני לא אראה אותך שוב בצד הזה
של הש"ג."
" כן המפקד, השוטר!" ענה החייל, פרק את נשקו ונעלם בחשכה...

" אתה יודע, אדי, אתה נהיה טוב יותר ויותר בכל הקטע הזה של
הסמל השוטר. אם הייתי במקומו, גם אני הייתי קונה את כל מה
שאמרת." הריעה קס וחיבק את חברו הטירון.
" טוב, תראה, אני שחקן, אין מה לעשות, נולדתי אם כשרון לנווט
אנשים ואני טוב בזה."
" על מה רצית לדבר איתי, אדי?"
" קס, אתה יודע שזה השבוע שהפלוגה שלנו סוגרת שבת..."
" כן, ידוע לי משהו על זה."
" טוב, אז דיברתי עם כמה אנשים מבפנים וכמה אנשים מבחוץ ואני
מארגן פה איזה מבצע קטן. לי ולויטלי. אנחנו לא נהיה כלואים כאן
בשבת, אתה יודע את זה."
" מי כמוני יודע על איך שאתה מעריך את החופש, חברי היקר. - ענה
קס ואז המשיך בדבריו. - אתה יודע שאני פה כדי לעזור, מה אני
צריך לעשות?"
" אתה עושה את השבת הזו?"
" למזלך כן."
" מצוין, לא הייתי יכול למצוא חייל אחר שאפשר לסמוך עליו כמו
שאני סומך עליך."
" נכון, אדי."
" אם כך עלינו לפרוס תוכנית. קודם כל ההורים שלנו מגיעים, אז
נצטרך לצאת אל מחוץ לבסיס... "

כך הם ישבו ודנו על נושאי התוכנית עם כוס קפה חם ומוזיקת רקע
מרגיעה. המטרה הייתה פשוטה: לא להיות בבסיס במשך כל השבת. הדרך
לבצע אותה הייתה הרבה יותר מסובכת מאחר והמ"פ של הפלוגה שלנו
עשה לנו טובה ונשאר אתנו, הטירונים. עצם העובדה הזו הפכה את
מטרתנו הנעלה למשימה כמעט בלתי אפשרית...

(יום שישי בערב.)

" כן אבא - אדי דיבר אל תוך הפלאפון בעת, שמהצד השני שמע הוא
אין ספור הערות - כן, כן, לא, לא צריך אישור, תגיעו ב13.00
לשער וויטלי ואני נחכה לכם שם. כן, אפשר לפגוש אתכם, אל תדאג.
טוב. לילה טוב גם לך... ביי." אדי סגר את הפלאפון ונשכב על
המיטה, סגר את עיניו והחל להתרגל לחשכה של הלילה והקור ההולך
ומתגבר. מסביבו שאר החיילים לא יכלו להירדם. עצם העובדה שהם
מבלים את ערב שישי בבסיס טירונות ועוד ניצנים הכניס חלק נכבד
מהחיילים למצוקות נפשיות לא קלות במיוחד.

באותו לילה נרדם ה6937093 אם חיוך רחב על פניו, כי מחר יקבלו
הוא ובן דודו את החופש בו הם כל כך חושקים מאז תחילת הטירונות.
מחשבות נודדות עברו בראשו, מייצרים עוד רעיונות פטריוטיים
לעתיד הקרב.

(יום השבת המקוללמיוחל. השעה הנה שעת הצהרים.)

שתי דמויות עמדו בשעת הצהרים ליד הכניסה הראשית של הש"ג.
מאובקים, לא מגולחים ובקושי מקולחים, לבושי מדי 'ב' ישנים
ורובי M 16 אשר ראו ימים טובים יותר, עמדו הם בלהט, עיניהם
פרוסות בתקווה המתממשת ובאה. סמל ראשון קס ישב מחוץ לבוטקה
וסרק את האזור בחשדניות. דממה נפלה על הש"ג הראשי...
לפתע זוג מכוניות הופיעו בכביש, הן נסעו כמו שיירה קצרה. ברגע
הפניה לכיוון הבסיס פנו המכוניות וחנו בצד היותר רחוק של
החניה. הורינו יצאו מהמכוניות מחייכים ושמחים. הסמל הראשון קס
התקרב אלינו והודיע:
" חברה, שמעו, יש לכם זמן עד ארוחת הערב. לא תחזרו עד אז,
יחפשו אתכם ויעלו עליכם. חוץ מזה, אל תשכחו שאני אהיה אתכם
בקשר טלפוני תמידי, אז אם משהו קורה, אתם חוזרים בחזרה בין
רגע. שיהיה לכם בהצלחה, חיילים."
" מובן ותודה, קס."
הוא החזיר חיוך ופתח את השאר. אנחנו תוך 30 שניות היינו
חופשיים...

הורינו ערכו לנו מסיבה קטנה בעת שיצאנו אליהם. אוכל אמיתי, עוד
קולה, קצת קור מלאכותי ושיחות נפש קצרות. אפילו הספקנו להצטלם,
כשלפתע שמענו צעקות הבאות מן הש"ג - רק 10 מטר מאתנו.
" אתם לא יכולים לא לאשר לי לראות את הבן שלי! אתם יודעים מי
אני? אני נכה צה"ל! אני נלחמתי בשביל המדינה הזו, כדי שיהיה
לכם טוב בעתיד עוד לפני שנולדתם ועכשיו אתם מחזירים לי ככה את
הכבוד המגיע לי??? אני כבר הבנתי שאת כספי הנכות אני לא הולך
לקבל, אז לפחות זה!" צעק איזה הורה זקן מטורף על כל הנמצאים
בש"ג.
הפלאפון של אדי החל לצפצף לפתע. היה זה הסמל קס, הוא נשמע
מוטרד.
" שמע אדי, יש בעיה. נראה שהאבא הזה שמשתגע כאן, כפי שאתם
רואים, ממש רוצה לראות את הבן שלו ונחשו מה, הבן שלו נמצא יחד
אתכם, פשוט במחלקה 3."
" אז מה הבעיה?" שאל אדי.
" הבעיה היא שכל הצוות של הפלוגה שלכם בדרך לכאן! המ"כים,
המ"מ, אפילו המ"פ! ואם אחד מהם  תופס אתכם בחוץ אז גם אתם וגם
אני גמורים."
" הצעות?"
" תברחו משם. אסור שההורה הזה יראה חיילים בחוץ. הוא מסוגל
להרוס את כל המבצע."
" תודה, קס. תודיע לנו אם יקרה עוד משהו. אנחנו עפים מכאן."
סיים אדי ברגע שראה הוא את המ"פ התימני שלנו מתקרב לש"ג. המבט
הרציני תמידית של המ"פ סרק את האזור, כאילו מחפש הוא אחרי שני
חיילים שלא נמצאים כעת בבסיס. ברגע שהורינו קלטו את המתרחש
עזרו לנו להתחבא בתוך אחת מהמכוניות שרגעים ספורים אחר כך
נדלקה בפתאומיות ולאחר סיבוב מהיר ומסוכן אשר כמעט וגרם לתאונת
דרכים, נעלמה המכונית אתנו אל מחוץ לחניה והבסיס, הרחק לכיוון
אשדוד. אביו של ויטלי הסיע אותנו אל חורשת יער קטנה שהייתה
ממוקמת לא הרחק מהבסיס, שם, לאחר יצירת קשר אם שאר בני המשפחה
ווידוי של מה שקורה כעת בש"ג המשכנו ב"מסיבת השחרור שלנו".
אביו של אדי נשאר כ"צופה" על הש"ג וכל מה שקורה שם וכאיש הקשר
בינינו לבין הסמל הראשון קס.

לקראת שעת הערב קיבלנו דיווח מהמקום שהקהל התפוגג וישנו מעבר
בטוח בחזרה. השעה הייתה שעת ערב וזמננו עמד על הסף. נכנסנו
למכונית שהסיעה אותנו עד לש"ג. בעת ששני שומרים טירונים עמדו
מלאי פלא ממה שהתרחש מולם, נשבעו הם לשמור על שתיקה וכך הם
עשו.
המכונית הלבנה עצרה מול הכניסה הראשית לבסיס ניצנים ואז זוג
חיילים הלבושים במדי 'ב' ומחזיקים רובי M 16 פרצו החוצה מפני
המכונית ודפקו את ריצת החיים שלהם אל תוך הבסיס.
" ברוכים שובכם הביתה חיילים." הריעה קס.

לאחר ארוחת הערב, שם לא נשאלנו היכן היינו, או מה עשינו, חזרנו
אל הש"ג והצטרפנו אל הסמל הראשון קס לארוחת ערב מהוללת שהכינה
אמו של המ"מ שלנו לבנה היקר ששכח לקחת את זה מהש"ג לאחר
שהסתיימה הקטטה בין ההורים המאוכזבים לבין אנשי הצוות המפקדים
על הטירונים. הג'חנונים למראה הפלא היו עדיין חמים והרבה יותר
טעימים מאשר הרגילים שיד אישה מקצועית לא מכינה לבנה היקר מכל
הלב...
" המשימה הושלמה בהצלחה..."