פישלר היה בן חמש עשרה, כשחברה אמריקאית עשירה מאוד קנתה את
החברה של אבא שלו בסכום כסף נכבד.
אני זוכר את היום שבו הוא סיפר לי על זה. עברתי בבית שלו,
בדרך לצופים, וכשהוא ירד למטה, הוא אמר לי לנשק לו את התחת כי
התחת שלו שווה מיליונים.
פישלר מעולם לא היה בחור שנון במיוחד.
מאז אני חושב שהחיים של שנינו מאוד השתנו.
בתור החבר הכי טוב שלו, זכיתי להנות מכל הצ'ופרים שהוא קיבל.
הוא אפילו הזמין אותי לטיול בדרום אמריקה לפני שנתיים. על
חשבונו, כמובן.
גם היום, אני חושב שאנחנו חיים לא רע בכלל.
"פישלר, תעשה טובה, תעביר ערוץ, זה שידור חוזר"
"אחי, בחיית, אני לא מעביר עד שהוא מגיע לברז ולחבית שהוא
מתקין לבחור הזה באוטו, אפשר היום לסדר את זה גם בארץ"
הבירה הזכירה לי שרציתי לקום למקרר לפני שעה. קמתי והבאתי
לשנינו גולדסטאר.
גם אם האדמה תתחיל לרעוד עכשיו, שום דבר לא יזיז את הבחור הזה
מהספה. יש לו כמה הרגלים, שאני יודע שהם ברמה של קדושה. אחד
מהם כולל אחוז ניכר מהתוכניות בטלויזיה.
נמרחתי בחזרה על ספת העור האדומה, והסתכלתי על הנוף שנשקף
מהמרפסת שלו. שלנו, בעצם. קומה 17, חופי הטיילת פרושים בשורה
בקו האופק, בנייני תל אביב ערוכים בתפזורת חסרת הגיון. כל
העיר תחומה כאן בתוך ריבוע זכוכית יחיד.
פישלר הוציא את הטלפון שלו מהכיס והתחיל לשחק איתו.
"אגב, רון, קבלתי הודעה מסיוון. היא וחברות שלה יוצאות היום,
אם בא לנו להצטרף"
"בכייף. תגיד לה לסדר לך כבר את הקטנה הזו עם התלתלים. הגיע
הזמן לא?"
"עזוב אותי מהחרא הזה, ממתי אני נראה לך לחוץ על בחורות?"
פישלר אוהב בנות, וגם לא בדיוק אוהב אותן. תמיד זה נגמר בזה
שהוא חושב שהן רק מחפשות את הכסף שלו. בעצם, את הכסף של אבא
שלו.
לדעתי היו כמה פעמים בהן הוא פספס ממש בגדול. יש בחורות
מטורפות, ללא ספק, אבל מי ישמע, צמחו במדינה הזו גם כמה שלא
רק דוחפות את הידיים לכיסים.
תוך שעה התוכנית נגמרה, ופישלר קם וסגר את הטלויזיה. הוא הלך
לחדר שלו וחזר עם חולצה חדשה. מצחיק, אבל נראה לי שלא ראיתי
את פישלר לובש את אותה חולצה פעמים. יש לו איזו מאניה לטי
שירטס. אין בארון שלו מקום לזוג גרבים.
הוא לקח את המפתחות שהיו מונחים על השיש במטבח, והכניס אותם
לכיס המכנסים.
"יאללה, רונצ'וק, שים גז. זזים"
אני לא בדיוק משתגע על הסיוון הזו, אם לאמר את האמת. היא
וחברות שלה דיי סתומות. אבל פישלר אוהב לצאת איתן. זה קצת
מוזר, בגלל שהוא ממש לא אידיוט. להפך, הוא אחד האנשים היותר
חכמים שאני מכיר. לא חכמים בקטע של ספרים, כי הדבר האחרון
שמעניין אותו זה ללמוד במובן הקונבנציונאלי של המונח. הוא
יותר חכם בקטע של לדעת הרבה על דברים שמעניינים אותו. אולי זה
אומר שהוא יודע הרבה על מכוניות ומשחקי מחשב ולהקות רוק, אבל
עדיין, ידע זה ידע, ופישלר קולט דברים לא רע בכלל.
קמתי ולקחתי את הארנק שלי. תוך כמה דקות כבר שייטנו על הכביש.
עוד ערב צפוי של אלכוהול וסיפורי פישלר.
בסופו של דבר אני חושב שאני חבר מאוד טוב. חבר טוב יודע לקחת
את היתרונות עם החסרונות, ואני בדיוק כזה. קחו לדוגמא את היום
בלילה. מה אתם חושבים שפישלר עשה כל הלילה בפאב? דיבר על
עצמו, על אנשים שהוא מכיר, על סיפורים מטורפים ששמע. בסופו של
דבר, רוב הסיפורים האלה מצוצים מהאצבע. אבל אני חבר טוב, ולא
יורד לחיים של חבר שלי רק בגלל שיש לו דמיון מופרז. דוגרי,
אני חושב שהוא בעצמו כבר לא זוכר מה באמת קרה ומה לא.
בשלוש לפנות בוקר אנחנו חוזרים לדירה. אני מתמוטט על המיטה
שלי עם ראש מסובב, ופישלר מסתגר עם הבאס בחדר האקוסטי. יעברו
עוד שעתים לפחות לפני שילך לישון.
האמתי שזה סידור נחמד. אני הולך לישון, קם בבוקר, מאחל לפישלר
שינה ערבה ויוצא לאוניברסיטה. אחר הצהרים, אני חוזר בדיוק
בזמן בכדי להעיר אותו, ובגדול אנחנו עושים מה שבראש שלנו.
כשאני ממש משתגע משעמום באיזו שעת חלון, אני חותך מוקדם וחוזר
לדירה כבר בצהרים.
בשעות האלה פישלר עדיין סגור בחדר שלו, ישן כמו דב סיבירי. זו
אחת   מהסיטואציות הנדירות בהן אני מרגיש לבד בדירה.
אני אוכל איזה סנדביץ' על הבר במטבח, או מעשן לאט לאט סיגריה
במרפסת, מסתכל סביבי ומדמיין שכל זה בעצם שלי.
נכון שאני גר כאן, אבל בסופו של דבר זה הבית של פישלר. הבית
של אבא של פישלר, אם נרצה ממש לדייק.