31.07.06
מהבוקר עד הערב, מזריחה עד השקיעה
אני לא ישן בלילה, אין לי בכלל מנוחה
פורס כל יום בשטח, ולא רואה את הבית
מסתכל לשמיים, עייני נץ הפכו לעיט

שומע פיצוצים, קולות המלחמה
טיפה רחש עצים, ואז שוב הדממה
כאילו לא היו פה, כאילו הזיה
הרי מחר בבוקר, השמש שוב עולה

הרוגים ופצועים, זו מלחמה לבטח
ויש לנו תקווה, אבל יש לנו רק פתח
ויש לנו עתיד, ויש לנו רצון
אבל לא משנה כמה ננסה, בסוף נלך לישון

אבל יש כאלה שבכלל לא ישנים
יש כאלה שתמיד בלילות ערים
מתפללים לאלוהים, תן לחיות עוד יום
מתפללים מהבוקר עד הערב לשלום

המטרה שלנו זה לא להרים ידיים
למרות כל הכאב להמשיך כפליים
המשפחה, החברים, שיושבים בבתים
ותושבי המדינה שעלייך סומכים

אתה שומע שנפלו קטיושות בחיפה
ומרגיש שהלב שלי הופך לרכיכה
ואומרים שיפלו פצצות במרכז
ממש לא קל ככה להישאר מרוכז

אתה סופר את הימים, וסופר את הלילות
ושכל זה חלום אתה ממשיך לקוות
לא בחרת להיות פה, קבעו אחרים
ואתה חייב פשוט להמשיך בחיים

מלחמה של היום, זה לא מלחמה של פעם
מלחמה בלי מטרה, מלחמה שאין לה טעם
אבל להגן על עצמנו אנחנו חייבים
ולא משנה מה נשאר מלוכדים

המלחמה הזאת חייבת להיגמר
וכל חייל פה הופך לפנתר
אנחנו ננצח צריך רק עוד תקווה
אנחנו עוד נראה שישראל על המפה