זה קורה ביומיום בדרך-כלל.
אני נמצאת לי במקום רגיל למדי, במטבח, בעבודה, בחדר הרצאות,
בסטודיו, וזה קורה.
אני יכולה להתשגע בגלל זה באמת.
עובדת לי בסטודיו, אנשים מסביבי, הכל רגיל, הכל קשורה, אין שום
סימן לסערת רוחות או רעידת אדמה משמעותית. עובדים, יוצרים, לא
כלכך משונה.
פתאום זה בא.
אני מריחה אותך. וזה כלכך חזק, אני יכולה להשבע שאתה עומד מעלי
רוכן ללטף אותי.
ואני מתסכלת לאחור, אין שם אף אחד, רק את חבריי לעבודה, שעוד
עובדים ומקשיבים ועוזרים ולא יודעת מה של יומיום. אז אני
ממשיכה, עם הניחוח שלך באף, הוא כלכך חזק וכלכך מחרמן אותי עד
שאני מתנתקת לגמרי מהמציאות ומהריכוז הממוקד ששריתי בו עד לפני
דקה.

אני מנסה לזהות של מה בדיוק הריח הזה. כל כמה זמן הוא משתנה.
בהתחלה זה היה הריח של הדיאורדורנט שלך, ההוא שאני אוהבת, שאני
מסוגלת להריח עד יום מותי. כשאתה מחבק אותי אני מריחה אותו
כלכך חזק, מצידי לחבק אותך לנצח בשביל הריח הזה. אותו הריח של
בית השחי שלך, הריח הזה שלעולם אל ישתנה, לא משנה כמה תזיע
ותתחמם, הוא יהיה נעים וריחני באופן מפתיע למדי.
שוב אני מסתובבת לבדוק אולי באמת הגעת, להפתיע אותי ביום הקשה
הזה.

אחר-כך זה הבושם שלך. הוא גורם לי לאבד את עצמי קצת. הוא מזכיר
לי את הבית שלך. את המיטה שלך. את הידיים שלך, את ארוחות
הבוקר, את הימים שלנו לבד בבית, בלי דאגות. אתה שם אותו בכוונה
במין מבט מלא הנאה, כמה שאתה אוהב להתגנדר, חמוד מצידך מאוד.

מישהו קרא לי, לשניה ניתק אותי מהמחקר על ניחוח גופך. הוא שאל
משהו על חיבורים והומאניות. עניתי משהו לא מאוד סגור, מעופף
קצת באוויר, ניסיתי להתרכז, באמת, אבל התחלתי לחשוב שאני מריחה
את הזין שלך.
זה באמת כבר התחיל להתדרדר לכיוונים בלתי הגיוניים מאוד.
חשבתי שאתה באמת שם, בלתי נראה. בלי בגדים, כי כמו דנידין, אם
היית לבוש הייתי רואה חולצה ומכנסיים מהלכים, וזה באמת היה
מדאיג אותי. אבל עכשיו כשזה רק אתה והריח שלך זה בסדר.
הזין שלך היה מולי, בדיוק מול הפה שלי. הוצאתי לשון במבט
ילדותי משהו. בטח עכשיו אתה מגלגל עיניים בהנאה קטנה. ליקקתי
אותו באיטיות, בלי שאף אחד ישים לב. אם היו מבחינים בי היו
חושבים שאני באמת אישה מטורפת, אבל כולם עסוקים מידיי בעבודה,
אז הרשיתי לעצמי. הייתי כלכך בטוחה שאתה שם עד שפיניתי לך
מקום, נזהרתי שלא לפגוע בגופך הנעלם.

לאט לאט אני מתחילה להבין שאתה הולך, נפרדת-לא נפרדת ממך,
וחוזרה לשגרה, כאילו דבר לא קרה.
כמה מוזר.