חיוך קטן- 29.9.06
מאת: שי אלקיים
גרסא 2-הסופית

מקשיבה בדממה לרגשות של אחרים
תמיד בוכה ומתייפחת,לילותיה אפלים
לא מוכר לה מהו רגש,זה לא בשליטתה
יש לה לב של אבן,מתי תפסיק אדישותה

יושבת וכותבת עוד סיפור של אהבה
חולמת שהאושר ירחיק את עצבותה
מילים ללא רגש,שואל רק שאלה
בוכה מלהביט בה,מחפש את התשובה

תשובה לעצבות,אולי איזה מזור
כך אז לעינייה,תחזור טיפה של אור
עוד רגע מתייאשת,שלא תפסיק לנסות
בסוף היא עוד תצליח,לגרש את הדמעות

רק עוד חיוך אחד קטן,זה כן מציאותי
אולי כך היא תבין,שהאושר אמיתי
מחר יהיה טוב,אם לא מחר אז בעתיד
עכשיו ולעולם,שרק תזכור זאת לתמיד