כבר שנים (כמעט לא ייאמן)
שאת קורצת לי עם המילים
שלך, ששמות רגל אחת
בפנים ובורחות. ואני לפעמים
אילם חכם ולפעמים
תמים בעין ימין
וקורץ חזרה בעין שמאל.
ואני לא יודע עד כמה אני
בתוך זה סתם
בשביל
המשחק ובטח לא יודע עד כמה
את. עיניים מפלרטטות וידיים
שלך ושלי שאני קושר מאחורי הגב
ולפעמים אני בכלל קושר את
שלי לגב שלך, מתחבא מאחורי
החשש שלך.
ואת רק עם אלו שיפגעו
בך ואני האחרון שיפגע בך
ובכלל מי אני ומי את
במשחק
העשן הזה.
(מתוך שלושת האנשים אותם
הייתי רוצה לפגוש, אפלטון אחד מהם -
סתם כדי שאוכל לצחוק איתו
על בית המראות לו
אני ואת מתעקשים לקרוא
ידידות אפלטונית)
קטנטונת, בינינו ובין הרגע
שתנשקי אותי בזמן שאנגן לך
נוקטורנה רומנטית על הפסנתר,
עומדים הרים וגבעות שבצל החשש
הרמנו מתוך האדמה.
חושבת שאי פעם
נפורר אותם לכדי
נשיקה? |
