פרק 1

השביל התפתל בין ההרים התלולים.
הצמחייה הייתה דלילה ומאובקת, כאילו כבר זמן רב לא ירדו גשמים
במקום.
דרור בחן את השטח בעיניו, מחפש את קצה השביל ומקום בו יוכל
לחזור למקום מיושב, לא בטוח עדיין שהצליח להימלט מרודפיו.
מד הדלק באופנועו הראה שלא נותר לו עוד הרבה זמן לפני שיאלץ
לנטוש את האופנוע ולהתחיל לנוע ברגל.
היו בפניו שלוש אפשרויות, להמשיך עם השביל במעלה ההר בתקווה
שמצדו השני יש ישוב קרוב, להמשיך עם ההתפצלות הנוספת של השביל
בין ההרים עד שיגיע למקום כלשהו שלא נראה כרגע למרחק רב או
לנסות ולחזור בדרך שבא בתקווה שרודפיו התייאשו וחזרו על
עקבותיהם.
הוא הסתכל לאחור בוחן את עקבותיו, צמיגי האופנוע השאירו
חריצים ברורים באדמה היבשה, דבר שהזכיר לו שלא שתה כבר זמן רב
וגרונו יבש.
דרור הרים את מבטו לשמע צליל מטרטר, הוא ראה ממרחק אבק מתאבך
לגובה, מיד הבין שהרודפים לא איבדו אותו ומתקרבים במהירות.
דרור התניע שוב את האופנוע והחליט במהירות לעלות עם השביל
התלול במעלה ההר, כך לפחות יקשה על הרודפים שנסעו ברכב, השביל
היה מספיק תלול על מנת להקשות עליהם את הנסיעה בצורה
משמעותית.
האופנוע זינק במהירות על ההר, מקפץ בפראות על האבנים הקשות,
מקשה את האחיזה בכידון, אך דרור החליט שלא משנה מה, הוא לא
מתייאש ונצמד בכוח אל גוף האופנוע המשתולל.
מאחוריו יכול היה לשמוע את האבנים המתעופפות למטה מגלגלי
האופנוע.
לאחר כמה דקות הגיע לנקודה בה השביל היה תלול מידי לנסיעה,
הוא נאלץ לרדת מהאופנוע ולהלך לצידו, מתנחם בעובדה שבנקודה זו
רודפיו יאלצו לדחוף את רכבם אם ירצו להמשיך במרדף.
הוא הפנה את מבטו למטה, מחפש אחר הרודפים, רואה את האבק מתקרב
לצומת הדרכים בתחתית השביל.
בהביטו למעלה ראה שנותרו לו מטרים ספורים עד לראש ההר, הבעיה
הייתה שהוא לא ידע מה מחכה לו מהעבר השני. מד הדלק כבר היה
בחלק האדום, מסמן לו שלא נשאר לו עוד הרבה זמן לרכב על
האופנוע.
לאחר מאמץ אחרון הצליח להגיע לראש ההר, הוא הביט למטה וראה
עמק ירוק, ההיפך הגמור מצידו השני של ההר.
לאחר שנייה של תהייה הבין את ההבדל, בצד זה של ההר היו פלגים
זעירים של מים אשר נבעו במקומות שונים, נותנים הרגשה כאילו
ההר בוכה.
דרור מיהר אל אחד הפלגים, שטף את פניו ולקח מלוא החופן מים
בלגימות קטנות ומהירות, מנסה לשתות כמה שיותר.
לאחר שרווה את צימאונו, מיהר לחפש את הדרך המהירה ביותר למטה.
מבט קצר הבהיר לו שיש רק אחת כזאת, בהמשך לשביל שהגיע בו.
הוא עלה על האופנוע, התניע והחל לנסוע.
שניות מעטות אחר כך כבה המנוע והאופנוע המשיך בדרכו בהתדרדרות
במדרון מכוח האינרציה.
דרור החל לחשוב מה יוכל לעשות לאחר שהאופנוע ייעצר, אך שום
רעיון לא עלה במוחו.
האופנוע בינתיים צבר מהירות היות והמדרון נהיה תלול יותר,
דרור ניסה להשתמש במעצורים כמה שפחות על מנת להגדיל את המרחק
מהרודפים ככל שיוכל.
הוא שם לב שהצמחייה בצד הזה של ההר הייתה סבוכה יותר כתוצאה
מהמים הזורמים, תוכנית החלה עולה בראשו, הוא ידע שהוא חייב
להפעילה מיד אם הוא רוצה שהרודפים לא יראו אותו מראש ההר.

דרור עצר את האופנוע.
הוא לקח את האופנוע וגלגל אותו לעבר שיח עבות במיוחד, קובר
אותו בין הענפים.
לאחר מכן חתך ענף עם עלים רבים, חזר אל השביל והחל לטשטש את
עקבות הגלגלים למרחק של כ 30 מטר אחורה.
בנקודה הזאת החל לדרוך על השיחים בצד, מועך אותם כמיטב יכולתו
כאילו עבר שם עם האופנוע, עד שהגיע אל אחד הפלגים הרחבים
יותר, בנקודה זו הפסיק עם העקבות המדומים וחזר על עקבותיו,
עובר לצד השני של השביל תוך טשטוש העקבות החדשות עד שנכנס
לצמחייה ושם בזהירות פילס את דרכו בין השיחים משתדל שלא
להשאיר סימנים.
לאחר כמאה מטר לצד זה נשכב על האדמה והרשה לעצמו לנוח ליד פלג
מים, מחכה לראות אם הצליח במשימתו.

לאחר כחצי שעה נוספת הוא שמע את גרגור המנוע של רכבם של
הרודפים.
הם נסעו לאורך השביל בקצב איטי מחפשים אחר עקבותיו, לא מבינים
איך הצליח כבר לרדת מההר ולהיעלם.
הם הגיעו אל מקום ההעלמות העקבות ונעצרו.
"העקבות מסתיימים כאן"
"לא, הנה, הוא נכנס לשיחים"
"הרכב לא יעבור, בואו ברגל"
"אתה, תישאר ותשמור על הרכב במקרה שזה תרגיל, השאר, בואו
איתי", אמר האחראי.
הקבוצה הקטנה התקדמה אחרי העקבות המדומים שדרור השאיר להם,
מותירים מאחור אחד מהם לשמירה.
דרור עקב אחריהם מבין השיחים, במרחק בטוח שלא יוכלו להבחין
בו.
הבחור ליד הרכב הפנה אליו את גבו והצית לעצמו סיגריה, מכין את
עצמו לשמירה ארוכה.
דרור התחיל להתקדם לעברו בצעדים קטנים וחרישיים.
הקבוצה התרחקה מהם לאיטה, עוקבת אחרי עקבות הדמה.
                                                     

פרק 2

יומיים לפני...
"בתו של בכיר בממשלה נעלמה אתמול אחרי הצהריים, המשטרה אובדת
עצות ללא כל חוט מקשר...", נשמעה ההודעה ברדיו בפעם המי יודע
כמה ביממה האחרונה. דרור כיבה את הרדיו וחשב על העניין.
הוא ראה את ריקי אתמול ממש לפני שנעלמה. היא הייתה חברתו בשנה
האחרונה ולא היה כמעט דבר שלא עשו יחד. הוא ידע שהמשטרה מחפשת
אחריו בתור חשוד, הם לא האמינו לו שאין לא קשר למה שקרה, כול
חבריהם לכיתה ראו את המריבה שהייתה להם בגלל שטות קטנה, ריקי
נעלבה שהוא בילה את הלילה עם חברו יוסי ולא איתה ועשתה לו
סצנה ליד כל הכיתה. מאוחר יותר הם השלימו, אבל את זה איש כבר
לא ראה, כולם זכרו את המריבה והוא הפך אוטומטית לאשם המרכזי.
הוא ידע שהדרך היחידה בה יוכל לעזור למצוא אותה היא על ידי זה
שימצא אותה לבדו, מבחינת שאר העולם הוא זה שאשם, כך שאף אחד
לא טורח לחפש כיוון חקירה אחר.
השוטרים באו לעצור אותו, אך הוא זיהה אותם מרחוק וברח, לא
נותן להם סיבה להאמין שהוא יודע שהוא מבוקש.
לאחר שנפתר מהמשטרה, החל לפתוח בחקירה משלו, הוא חזר למקום בו
ראה את ריקי לאחרונה וניסה לשחזר את צעדיה.
הוא נזכר בחבורת ילדים שהייתה ברחוב בזמן שהם נפרדו, הוא חזר
לשטח וניסה לאתר אותם.
לאחר כמה שעות, הילדים חזרו למקום.
"היי"
"שלום", ענה לו אחד הילדים.
"אתה זוכר אותי, הייתי פה עם חברה שלי אתמול", ניסה את מזלו.
"אה, בטח, אתם הזוג שלא הפסיק להתנשק", עקץ אותו הילד עם חיוך
ממזרי, הוא רצה להיות מצליח כמו הבחור שלידו כשיגדל, שכול
הבחורות ימסו בידיו.
"נניח", שיתף דרור פעולה, "ראית אולי לאן היא הלכה אחרי
שנפרדנו", שאל בידיעה ברורה שהוא יורה באפילה.
"בטח, היא נכנסה למרצדס הלבנה שחנתה בפינה, זאת עם הגג
הנפתח", ענו לו כל הילדים יחד בהתלהבות, היה ברור שבחורה
שנכנסת לאוטו נוצץ קשה להם לשכוח.
"היא נכנסה לבד או שמישהו היה איתה", התפלא דרור.
"אני ראיתי!", קפץ פתאום אחד הילדים, "היא הלכה ליד האוטו,
פתאום היא נפלה ומישהו תפס אותה ועזר לה להיכנס לאוטו, אחרי
זה האוטו מיד נסע משם"
דרור נדרך במקומו, אז ככה הם חטפו אותה,"אתם זוכרים במקרה עוד
משהו מיוחד ברכב?", שאל יודע שגם כך קיבל יותר משקיווה.
"אתה מתכוון חוץ מהמספר של האוטו?", שאל ילד אחר.
"ראית את המספר?", התפלא דרור.
"כן, מספר לבן שכתוב עליו BIG5 באנגלית", ענה לו הילד.
"תודה רבה לכם ילדים", אמר להם דרור, יודע שהתקדם בחקירה יותר
מהמשטרה בחמש דקות של עבודה.
"בשמחה גבר", ענו הילדים והסתכלו עליו במבטים מעריצים, לא כול
אחד תופס חתיכה כמו זאת שהייתה לבחור הזה.

דרור התניע את אופנועו והחל לסרוק את העיר במיוחד באזור
השגרירות השונות, יודע שהוא מחפש מחט בערימת שחת, אבל לא
הייתה לו הרבה ברירה, הוא בעצמו היה מבוקש.
לאחר לילה ארוך ומייגע פנה לכיוון הים ונרדם על החוף מתכרבל
בתוך מעילו, חושש לחזור הביתה פן המשטרה תלכוד אותו.

למחרת בבוקר המשיך את חיפושיו אחר המרצדס הלבנה.
לבסוף עלה במוחו רעיון, הוא החליט לצלצל לכתב לעיניי פלילים
ולהציע לו עסקה, מקווה שיצליח בתרגיל.
"שלום, אני מדבר עם נחום?"
"כן, מדבר"
"יש לי הצעה בשבילך לסקופ של השנה"
"דבר"
"אתה חייב לשמור על סודיות"
"מובן"
"אני צריך קודם שתעשה משהו עבורי, אם תעשה את זה אני מבטיח לך
בלעדיות בסקופ של השנה"
"מה אתה צריך? אם זה לא פלילי אני מוכן לעזור", אמר נחום
בזהירות.
"אני צריך שתברר לי למי שייכת מכונית מרצדס לבנה מספר חוץ
Big5", אמר דרור במהירות מקווה שנחום לא יחזור בו.
"ומה יוצא לי מזה?", שאל נחום, יודע שהוא יכול להשיג את המידע
מהמקורות שלו בקלות והיצר העיתונאי שלו נדלק.
"אחרי שאקבל את המידע, תיתן לי יום יומיים ותקבל את הסקופ שכל
הארץ רוצה לדעת"
"ואיזו ערובה תהיה לי?"
"המילה שלי, אתה רואה שאני מדבר איתך, אני לא שוכח חברים"
"נו טוב, מה יש לי להפסיד? תתקשר עוד שעה, יהיו לי הפרטים
בשבילך, איך לקרוא לך?"
"בשלב זה תקרא לי "ידידי היקר""
"בהצלחה לך ידידי היקר", צחק נחום וניתק.

דרור חשב שהשיחה התנהלה לא רע, "אולי אני צריך להיות
פוליטיקאי", חשב לעצמו.
הוא החליט להעביר את השעה במנוחה ואכילה ולכן נכנס למסעדה
והזמין לעצמו ארוחה קלה.
לאחר הארוחה התלבט אם להתקשר להוריו, אך החליט לבסוף שיכול
להיות שיש מעקב על הטלפונים בביתו ולכן ויתר על הרעיון.
לאחר שהשעה עברה, הוא צלצל שוב לנחום העיתונאי.
"נחום?"
"ידידי היקר?"
"כן"
"הרכב ששאלת עליו שייך לשגרירות גרמניה, אני יכול לשאול במה
מדובר", ניסה שוב את מזלו.
"לא כרגע, אבל אני מבטיח שאסביר הכול בהמשך תוך יום יומיים"
"הבנתי", אמר נחום, יודע שלפעמים רצוי לא ללחוץ על מקורות.
"להתראות", סיים דרור, מרגיש כמו אדם מבוגר עם אחריות כבדה
ולא כמו נער בן שמונה עשרה.
"בהצלחה"
                                         

פרק 3

דרור עלה על האופנוע ומיהר לעבר שגרירות גרמניה,   יודע
שיצטרך
למצוא פינה בה יוכל להסתתר עד שהרכב יגיע.
למזלו של דרור הייתה גינה קטנה ליד השגרירות בה יכול היה לשבת
ללא הטרדה ולהשקיף על שער השגרירות.
לקראת שעה עשר בלילה הופיעה המרצדס הלבנה בשער ונכנסה
לשגרירות.
דרור נדרך כולו וניסה להשקיף דרך הסורגים כדי לראות מי יוצא
מהרכב, אך הסורגים היו צפופים מידי.
הוא המתין בסבלנות מחליט שהוא לא יעזוב את הרכב הלבן עד
שיוביל אותו אל ריקי.
כעבור שעתיים המרצדס יצא שוב לדרכו כשדרור עוקב אחריו עם
אופנועו.
כאשר עלו על הכביש המהיר התפלל דרור שלא יאיצו יותר מידי היות
והאופנוע היה מוגבל במהירותו, למזלו תפילתו נענתה והנהג לא
עבר את שמונים הקמ"ש לאורך כל הדרך.
הם נסעו לצפון הארץ, דרור היה תשוש ועייף מהלילות ללא השינה
ובקושי החזיק את עצמו במרדף הנואש, מקלל את עצמו שלא חסך
מספיק כדי לקנות רכב במקום האופנוע המקרטע שלו.
לבסוף פנתה המרצדס לדרך צדדית עם שלט שהדרך הינה פרטית וכל
עבריין ייענש על פי חוק.
דרור לא חשב פעמיים ונסע אחריהם, מבטיח לעצמו שלא יאבד אותם
ולא משנה מה יקרה.
המכונית נעצרה ליד בית בן קומה אחת שהשתרע על שטח נרחב, מסביב
היו כמה צריפים לאחסון ועוד כמה רכבים חנו סביב לכיכר קטנה
לפני הבית.
"ממש כמו באמריקה", חשב דרור לעצמו, מסתיר את האופנוע ליד אחד
העצים וממשיך רגלית לכיוון הבית.
הוא הספיק לראות שני אנשים נכנסים אל תוך הבית לאחר שיצאו
מהמכונית, מתעצבן שלא הצליח לראות את פניהם.

דרור התכופף והתקדם אל הבית מצידו האחורי, מקווה שלא יבחינו
בו, השעה הייתה כבר שלוש וחצי בלילה, כך שהחשיכה הגנה עליו
בצורה טובה.
הוא אל קיר הבית והתחיל להציץ דרך החלונות, רוב דיירי הבית
כבר ישנו ולכן החדרים היו חשוכים, דרור קיווה שאם ריקי שם,
חדרה לא יהיה חשוך.
הוא הגיע לחלון מואר והסתכל דרך הפינה אל תוך החדר.
בתוך החדר היו שני גברים, אחד מהם נראה לו מוכר, אך הוא לא
ידע מאיפה, השני נראה ענק ומפחיד.
"הגיע הזמן לפעול", אמר הגבר שנראה מפחיד וגדול יותר.
"אני לא בטוח שזה הזמן הטוב"
"אם אנחנו רוצים שהוא יעשה מה שאנחנו רוצים, זה הזמן להפעיל
את הלחץ עד הסוף"
"ואם הוא יסרב?"
"נשלח לו אותה בחלקים", ענה הענק בקול מאיים.
"אתה רציני?", אמר הגבר המוכר בקול מפוחד, כאילו רק עכשיו הוא
מכיר בעובדה שהוא חלק מכול העניין.
"חשבתי שאתה יודע מה אנחנו מתכוונים לעשות", אמר השני בקול
מאיים.
"כן, כן, רק לא חשבתי שזה באמת יגיע לזה", התנצל במהירות
המוכר, מנסה להסתיר את פחדו מהשני.
"ככה יותר טוב, אחרי הסירוב הראשון נשלח לו אצבע, בדרך כלל זה
כבר מספיק", גיחך בהנאה.
דרור הקשיב ורעד, "הם מדברים על ריקי", חשב, "אני חייב להוציא
אותה מכאן".
הוא המשיך בסיבובו סביב הבית, עד שהגיע לחלון מסורג, אור קלוש
בקע ממנו.
דרור הציץ פנימה, מגלה את ריקי שוכבת על מיטה, קשורה, לידה
מנורת שולחן קטנה דולקת.
היא נראתה מעולפת או ישנה, עיניה סגורות ופניה רגועות.
"ריקי", לחש אליה,"ריקי".
ריקי לא זזה, לא שומעת את קולו.
"אני חייב להזעיק עזרה", החליט.
הוא מיהר לחזור אל אופנועו, לא שם לב למצלמת האבטחה שעקבה
אחרי תנועותיו.
פתאום שמע צעקות מאחוריו, "היי אתה, עצור במקום או שאני
יורה".
הוא הביט אחורה וראה מישהו מכוון אליו רובה.
דרור הגיב מיידית ורץ את המטרים הספורים לאופנועו, מסתער עליו
בפראות.
נשמעו כמה יריות אשר פספסו אותו בסנטימטרים ספורים.
דרור התניע את האופנוע ומיהר להסתלק, מאחוריו שמע התנעה של
מנוע, כמה חברה קפצו לתוך גיפ והחלו לרדוף אחריו...
דרור עלה על הכביש והבין מהר מאוד שתוך שניות ספורות הם ישיגו
אותו בקלות, האופנוע לא היה בר תחרות עם הג'יפ.
ברגע שראה שביל צדדי החליט להיכנס אליו, מודע לעובדה שהשטח זה
המקום היחידי בו יש לו סיכוי.
השביל נראה ללא סוף, דרור האיץ ככל יכולתו בדרך הפתלתלה, מביט
אחורה מידי פעם מגלה שהפער לא גודל, אך גם לא מצטמצם.
ההרים התקרבו במהירות, מגלים שביל פתלתל דרכם.
"שרק לא יגמר לי המסלול", התפלל דרור שוב.
השביל התפתל בין ההרים, מד הדלק הראה שסופו מתקרב במהירות...
                                         

פרק 4

הווה...

דרור זחל בשקט ככל שיכול היה.
עיניו דרוכות ומביטות בשומר המעשן.
הוא היה מוכן לכל תנועה מצד השומר.
השומר הביט סביב במבט חולמני, החליט שהכול בסדר, פתח את הדלת
והתיישב במושב הנהג מניח את ראשו על הכרית, משאיר את הדלת
פתוחה כדי שיהיה לו נוח יותר לאפר את הסיגריה.
דרור התגנב מאחוריו, שמח על המזל שנפל בחלקו שהשומר לא היה
רציני, בידו החזיק סלע שמצא בשטח.
הוא התכופף על מנת שלא יראה במראה של הרכב והתקדם לדלת
הקדמית.
כשהגיע למרחק נגיעה מהשומר התרומם במהירות והנחית את הסלע על
ראשו של השומר.
השומר לא הספיק להבין מה קורה לו וכבר היה במצב מעולף.
דרור משך אותו במהירות מהרכב, דוחף אותו לאדמה, הוא נכנס אל
הרכב ומצא את המפתחות תקועים עדיין במקומם.
הוא לא חשב פעמיים, התניע את הרכב והמשיך איתו במורד השביל
במהירות, מקווה שלא יתהפך בטעות.
מאחוריו נשאר מוטל על האדמה גופו המעולף של השומר, כשחבורה
גדולה ואדומה צומחת על מצחו.
דרור נהג במהירות בג'יפ המשוכלל, נהנה למגע ההגה בידיו, מלבד
נסיעות מזדמנות עם הוריו לא יצא לו לנהוג הרבה ברכב מאז שקיבל
את רישיונו לפני שנה.
לפתע צרצר מכשיר הקשר שהיה מונח על המושב, "יעקב, שים לב, הוא
עבד עלינו אין כאן כלום, יכול להיות שהוא עדיין בסביבה, אנחנו
מגיעים תוך שתי דקות".
דרור התעלם מהמכשיר ולחץ על דוושת הגז חזק יותר, הוא ראה
לפניו את דרך העפר נגמרת וכביש שחור הגיח לפניו, הג'יפ קיפץ
קלות בזמן שעלה מדרך העפר אל הכביש, רעש הרקע של העפר נעלם
והג'יפ שייט בצורה חלקה ושקטה על הכביש הרחב.

דרור ידע שאין לו דקה לבזבז, הם בטח כבר עכשיו מתכננים להעביר
את ריקי למקום אחר.
"אם רק המשטרה הייתה מוכנה להקשיב לי", חשב בכעס.
הוא לא ידע מה יהיה הצעד הבא, האם לצלצל למשטרה או לנסוע לבית
שוב.
לבסוף החליט לנקוט בשני הצעדים.
"נחום, זה אני", אמר לתוך השפופרת.
"כן ידידי היקר", ענה נחום, "אני מחכה לך"
"תקשיב, אין לי הרבה זמן", דחק בו דרור.
"דבר", אמר נחום בקול ענייני.
"החוטפים של ריקי הם מהשגרירות הגרמנית, הם מתכננים לסחוט את
השר, אם הוא לא יענה לדרישות שלהם הם יחתכו אותה לחלקים, עד
כאן אתה איתי?", שאל דרור.
"כן", ענה נחום ההמום.
"ריקי נמצאת בבית בגליל, הם יודעים שעליתי עליהם ולכן הם בטח
ינסו להעביר אותה, אני אנסה לעקוב אחריהם ואולי להציל אותה,
אני צריך שתודיע למשטרה ותיתן להם את הכתובת", אמר דרור נותן
לנחום את הכתובת של הבית.
"למה אתה לא מתקשר?", שאל נחום בחשד.
"הם לא יאמינו לי", אמר דרור בפשטות.
"למה?", ירה נחום שאלה קצרה, מנסה להבין.
"כי הם חושדים שאני חטפתי אותה, אני דרור החבר שלה", זרק לו
דרור את האמת בפנים.
בצד השני נשתררה שתיקה.
"אתה עדיין שם?", שאל דרור בחשש, יודע כי אם נחום לא יאמין לו
הוא נשאר לבד.
"אתה מעמיד אותי בדילמה קשה, אם אתה משקר לי הקריירה שלי
תידפק להרבה זמן", אמר לו נחום.
"תחשוב מה יקרה לה אם אני אומר אמת", ענה לו דרור, "אני סומך
עליך, בכל מקרה אני חייב להמשיך, מקווה שלא תאכזב אותי", סיים
וניתק את השיחה לפני שנחום יוכל להגיב.
דרור קפץ חזרה לרכב והיפנה אותו חזרה לכיוון הבית, מקווה שלא
איחר.
הוא לחץ על הדוושה ככל שיכל, מקווה שהמשטרה לא תעצור אותו על
עברת מהירות.
"אני מקווה שנחום יאמין לי", חשב לעצמו.
"כוח משימה למרכז, שומע?", צרצר שוב מכשיר הקשר.
"דבר", נשמעה תשובה קצרה.
"הציפור ברחה לנו ושדדה את הגלגלים שלנו, בדרך היא הפילה דב
אחד, צריכים גלגלים דחוף"
"מה???, איך זה קרה?", הקול נשמע רותח מזעם.
"נדבר אחר כך, אנחנו נמצאים בדרך עפר..."
"חצי שעה הגלגלים אצלך", נשמע שוב הקול הכועס,"מה רמת
הסיכון?"
"מציע לכם להתפנות במהירות"
"מתחילים בפינוי, סוף"

דרור הבין שנותר לו זמן קצר על מנת להציל את ריקי.
השביל לבית היה במרחק של קילומטר מהמקום בו נמצא, הוא הוריד
את הדוושה עד הסוף, הרכב נהם במנועו ומד המהירות הראה 170
קמ"ש, הדרך הייתה מפותלת ומסוכנת, הג'יפ התנדנד בסיבובים אך
הצליח להחזיק מעמד.
דרור ראה את השביל לפניו, הוא עצר בצד הדרך מחכה לראות מה
יקרה.
כמה דקות אחר כך המרצדס הלבנה יצאה שוב מהשביל נוסעת במהירות
לעבר הכביש המהיר, הפעם הנהג לא שמר על מהירות איטית אלא נסע
בגבול המהירות המותרת.
דרור שמר על מרחק קבוע מהם, למרות שמשום מה הייתה לו הרגשה
שהוא יודע לאן הם נוסעים.
בדרך ממול עברו אותם שורה של ניידות שהצופרים שלהם עובדים,
"נחום בכל זאת האמין לי,אני מקווה שנשארו בבית הוכחות שריקי
הייתה שם, אם לא אני ונחום בצרות", חשב דרור לעצמו.
הוא החליט לדבר עם נחום שוב, הפעם השתמש בסלולרי שלו, לא שינה
לו כבר אם יאתרו אותו או לא.
"נחום?"
"דבר"
"ראיתי את הניידות, תודה, אבל הם איחרו, אנחנו על הכביש חזרה
לתל אביב, הם במרצדס הלבנה, אני כמעט בטוח שריקי שם".
"נתתי להם גם את המספר של המרצדס בכל מקרה", אמר נחום, "יש לך
רעיון לאן הם לוקחים אותה?"
"אם אני לא טועה, השגרירות זה המקום הכי בטוח עבורם", זרק
דרור את הרעיון לו.
"אם הם יעשו את זה הם ישרפו את כל הגשרים שלהם", אמר נחום
בפליאה.
"רק אם יתפשו אותם עושים את זה", ענה לו דרור, מבין שאם
המרצדס תיכנס לשגרירות, ריקי כבר לעולם לא תצא משם שלמה.
"הבנתי אותך, אני אראה מה אני יכול לעשות בצד שלי", אמר נחום
מנתק את השיחה.
"תודה", מלמל דרור לאוויר, שומר על ריכוז בזמן המעקב, העייפות
של הימים האחרונים מאיימת לשבור אותו סופית.

                                                   

פרק 5

הטלפון הנייד שלו התחיל לצלצל, הוא שכח לכבות אותו אחרי שדיבר
עם נחום.
דרור הרים את הטלפון, מזהה את המספר של אימו.
"כן", ענה קצרות.
"דרורי, איפה אתה? כל המדינה מחפשת אותך, תגיד לי שלא עשית את
זה", קולה של אימו נשבר והיא התחילה לבכות.
"אמא, הכול יהיה בסדר, אני לא עשיתי כלום !", אמר לה, מנסה
להרגיע אותה.
"דרורי, תחזור הביתה", התחננה.
"אמא, אני מנסה להציל את ריקי, אחרי זה אני אחזור, מצטער, לא
יכול לדבר על זה כרגע, אוהב אותך", אמר לטלפון וניתק, ממהר
לסגור אותו סופית.
המרצדס הגבירה מהירות בזמן שאורות העיר החלו להתקרב במהירות,
נראה היה שהנהג מתחיל להרגיש את הביטחון של השגרירות שלו
ומיהר להגיע אליה.
הם התקרבו במהירות אל עבר השגרירות, כל הבניין היה מואר למרות
השעה המאוחרת של הלילה, נראה היה שמחכים להם שם.
כשהמכונית התקרבה אל השער, השומר מיהר לפתוח את השער עוד לפני
שבדק מי ברכב.
"אני לא יכול לתת להם לקחת את ריקי", חשב דרור בזמן שלחץ על
דוושת הדלק בכל כוחו, מזניק את הג'יפ הענק אל תוך המרצדס
הלבנה, נתקע בדלתו של הנהג ומועך אותה עליו, דוחף את המרצדס
על ביתנו של השומר שהצליח להימלט ברגע האחרון הצידה.
כמו לפי פקודה פרצו מתוך בניין השגרירות אל החצר עשרה חיילי
שגרירות מזנקים אל עבר השער, כאילו חיכו לפעולה בסגנון מה
שקרה.
מהצד השני של הגדר נשמעו פתאום קולות של סירנות ועשרות שוטרים
הקיפו את המכוניות הצמודות אחת לשנייה, לא נותנים לאנשי
השגרירות להתקרב אליהן.
"מה זה צריך להיות?", זעם מפקד חיילי השגרירות, "תנו לנו
להתקרב אל הרכב שלנו!", דרש.
"הוא לא בתחום השיפוט שלכם, יש פה תאונה והיא תיבדק על
ידינו", ענה לו המפקד האחראי של המשטרה, בזמן ששוטריו החלו
לפרוץ למכוניות ולהוציא את הנפגעים.
דרור אשר היה מוכן לפגיעה וחגור לא נפגע, הוא מיהר אל עבר
המרצדס, מקווה שריקי לא נפגעה.
השוטרים אשר פרצו את דלתות המרצדס המעוכות הוציאו מתוכה את
שני הגברים אותן ראה דרור בבית, הגבר הענק היה הנהג וחטף את
מרבית המכה של התאונה, כל הצד השמאלי שלו דימם ושני רופאים
משטרתיים מיהרו אליו על מנת לחבוש אותו.
הגבר השני יצא ללא פגע מלבד זה שהיה בהלם מהמכה של שני
הרכבים.
"איפה היא?", שאל דרור את השוטרים.
"מי?", שאל אותו אחד השוטרים.
"ריקי, איפה היא?"
"היא לא פה", ענה לו השוטר המבולבל.
"היא חייבת להיות פה, הרכב לא עצר בשום מקום"
"בחור, אין פה אף אחד", ניסה להרגיע אותו השוטר.
"אתה דרור?", שאל אותו פתאום השוטר האחראי.
"כן", מלמל דרור מבולבל.
"בגללך כל הבלאגן, אמרו לנו שהבחורה ברכב, איפה היא?", דרש
השוטר לדעת.
"אני לא מבין את זה", מלמל דרור שוב לעצמו.
"אתה עצור, עכשיו, אני הולך לשחרר את השניים מהרכב, לך יהיה
עוד הרבה להסביר", תפס אותו השוטר בחוזקה, כדי שלא יברח.
השוטר החל לסמן לשוטרים שעצרו את שני הגברים להתחיל בתהליך
שחרורם.

                                                 

פרק 6

"בדקתם את תא המטען", נשמע לפתע קולו המוכר של נחום מאחורי
דרור והשוטר.
"איך לא חשבתי על זה?", שאג דרור, משך את ידו מאחיזת השוטר
ורץ אל המרצדס הפרוצה, מושך את ידית תא המטען שלמרבה הפלא
עדיין עבדה כראוי.
מכסה הארגז האחורי נפתח לעיני כולם, בתוך תא המטען שכבה
מגולגלת בשמיכות כשפיה חסום ריקי, כשמבט עיניה מבוהל.
שני הגברים ששוחררו מהאזיקים ניסו לברוח לעבר השגרירות, אך
השוטרים הזריזים הבינו ששחרורם היה טעות ותפסו אותם שוב, הפעם
לא נוהגים בהם בעדינות יתרה.
דרור מיהר אל ריקי, משחרר אותה מכבליה.
"ריקי, אני כל כך מצטער, אני אוהב אותך", אמר לה תוך כדי
שחרור מחסום הפה שלה.
"דרורי, אני אוהבת אותך", אמרה לו כשדמעות זולגות מעיניה,"אני
כל כך פחדתי", מלמלה, נענית לחיבוקו של דרור.
"לא אכזבת אותי, באמת הבאת לי את הסקופ של חיי", אמר נחום
לדרור תוך כדי שהניח את ידו על כתפו.
"תודה שהאמנת בי", ענה לו דרור, לוחץ את ידו,"אני לא יודע איך
הייתי יוצא מזה בלעדיך".
"דווקא יש לך דרכים לא רעות", צחק אליו נחום, משאיר את השניים
יחד.
"מה אתה עושה פה?", שאלה פתאום ריקי, לא מבינה מה הולך
מסביבה.
"מציל אותך", ענה לה דרור,"את הסיפור המלא תוכלי לקרוא מחר
בעיתון של נחום, אמר לה דרור מצביע על נחום שהתרחק מהם.
"אני רוצה לבדוק אותה", אמר להם הרופא המשטרתי.
דרור עזר לריקי ללכת לאמבולנס הקרוב והמתין עד שהרופא המשטרתי
בדק אותה.
"אני לא רואה פגיעות, איך את מרגישה?"
"קצת חלשה, אבל לא אכלתי הרבה ביומיים האחרונים", ענתה ריקי.
הרופא נתן לה שני כדורי ויטמינים, המליץ לאכול ארוחה קלה ואחר
כך משהו יותר כבד ושחרר אותה.

למחרת היום כל העיתונים היו מלאים בכתבות שונות ומשונות עם כל
מיני פרטים מוזרים, רק כתב אחד כתב את הסיפור האמיתי והראה
כמה ניחושים כולם עשו.
"אני הולך לעשות מזה ספר", אמר נחום בטלפון לדרור.
"יש לך את האישור שלי", צחק אליו דרור, "בזכותך ריקי כאן
איתי".
"זה לא היה קורה בלעדיך", אמר לו נחום.
השניים נפרדו תוך הבטחה לפגישת צהריים משותפת.

"בואי"
"מה קורה?", התפלאה ריקי, "למי הבונבוניירה הזאת?"
"יש עוד כמה אנשים שבלעדיהם לא היה לי איך להתחיל את החקירה,
אנשים חשובים מאוד שאת חייבת להם את חייך", אמר לה דרור
בחיוך.
"ואיפה הם?"
"הם בטח יגיעו עוד כמה דקות, הם מאוד עסוקים"
"לא קבעת איתם?"
"אין לי את הטלפון, אבל הם תמיד פה בשעה הזאת"
"היי אני מכירה את המקום, פה חטפו אותי", מלמלה לפתע ברעד.
"היי, פה זה התחיל ולכן פה זה ייגמר", אמר דרור בביטחון.
חבורת ילדים התקרבה מקצה הרחוב.
"זה ייקח עוד הרבה?", שאלה קצרת רוח להכיר את המצילים.
"לא , הם עוד דקה פה", ענה צוחק.
"איך אתה יודע? לפני רגע אמרת שאתה לא יודע מתי יבואו".
"כי אני רואה אותם"
"איפה?", שאלה לא מבינה, רואה רק חבורת ילדים לבושה ברישול.
"ישר מולנו", ענה לה מצביע על החבורה המרושלת.
"הילדים האלו?", שאלה לא מאמינה.
"בדיוק !!!"
"היי, בחור, אני רואה שמצאת אותה", אמר הילד החייכן שזכר את
מספר המכונית.
"והכול בזכותכם, זה בשבילכם", אמר להם דרור מגיש את
הבונבוניירה לעברם.
"היי, את לא הבחורה שנחטפה?", שאל אחד מהם את ריקי.
"המממ", הנהנה ריקי בראשה.
"אם לא הייתם זוכרים את מספר המכונית, סביר להניח שהיא כבר לא
הייתה בחיים עכשיו", אמר להם דרור ברצינות.
"אם ככה אתם חייבים לנו", אמר הילד בחיוך ממזרי.
"חייבים מה?", שאלה ריקי לא מבינה.
"נשיקה !!!", צעקו כל הילדים יחד, מצביעים על שניהם, "אבל
כזאת, כמו בסרטים".
"אם חייבים, אז חייבים", אמר דרור, לקח את ריקי בין זרועותיו
הצמיד את שפתיו לשפתיה ונשק לה נשיקה צרפתית ארוכה, מביע את
כל אהבתו אליה...