על רכבת שוב דוהרת
מבנימינה לחברון
אין קטר,היא לא עוצרת
מהחלון אל החלום
אין לך מקום עליה
טרמפיסט חיוור עומד בצל
אין קטר, היא לא עוצרת
תזהר מהאחר
פזמון
אלה רגעים
של אף אחד ,של אף אחד
הם נמצאים
בכול אחד, בכול אחד
הם מלטפים
את כול אחד, את כול אחד
רדודים היו חייה
בלי טיפת שמחה וצל
משליכה זיכרונותיה
אל האפל, אל האפל
בית ד
לא אבדה עשתונותיה
להיזכר בר בחובל
מחטבת תלתליה
ואוהבת את ההווה |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.