[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








- בביתה של אושרת.
- אלה יושבת על הספה, ביד אחת כוס שתייה וביד שנייה ממחטה
ומדי פעם שותה ומייד לאחר מכן מקנחת את האף.
- חברה של אלה, אושרת, מדברת מאחורי הקלעים.
אושרת: אז את אומרת שפתאום הוא התחיל לגעת בך?
אלה: זה לא פתאום, זה... לא יודעת.
- אושרת נכנסת.
אושרת: מה זאת אומרת לא יודעת, מה קרה?
אלה: הוא דיבר בטלפון עם אבא שלו ואני חיכיתי לו במיטה והוא
לא הגיע אז יצא לי החשק ואז... פתאום הכול התפוצץ.
אןשרת: מה התפוצץ?
אלה: לא יודעת, אני ביקשתי ממנו להפסיק אבל הוא לא עצר.
אןשרת: אייל? אבל הוא לא כזה בדרך כלל?
אלה: מה פתאום, אייל הוא כזה תומך, הוא אוהב אותך, הוא נותן
לך להרגיש את מה שאף פעם לא הרגשת עם אף גבר, הוא פשוט יודע
מה לעשות כדי לגרום לך לחייך רק מלהסתכל עליו, הוא פשוט חמוד
כזה שבכל פעם שהוא קם באמצע הלילה לשירותים את בוכה לו שלא
יעזוב אותך אפילו לרגע, את מוכנה ללכת איתו לכל מקום, אפילו
לשירותים, גם אם היה מבקש הייתי מחזיקה לו, או מנגבת לו.
אושרת: איכס...
אלה: טוב, לא עד כדי כך, אבל עדיין כל תנועה קטנה שלו, כל
תזוזה שלו, כל הברה שהוא מוציא מהפה, עושה לי צמרמורת בכל
הגוף, אבל פתאום ברגע אחד נראה כאילו מעולם אני לא ראיתי
אותו, כאילו אני לא מכירה אותו, כאילו הוא נעלם לי.
אושרת: את באמת אוהבת אותו, אהה?
אלה: הוא החיים שלי, זה לא להאמין איך בשנתיים את מבינה כל
יום דבר חדש שהוא בעצם אותו דבר, לרצות להיות איתו בכל רגע,
ברגעים הקשים והעצובים ובעיקר ברגעי השמחה כי כל חיוך שלו זה
מתג אצלי הוא פשוט מדליק את האור עם החיוך שלו, עם הצחוק
הטיפשי שלו.
- מתחילה לצחוק.
- פאוזה.
אושרת: אלה, אני לא יודעת.
אלה: מה את לא יודעת?
אושרת: אני לא יודעת אם אני יכולה להגיד לך את זה, אבל אני לא
חושבת שהוא אוהב אותך.
אלה: מה?
אושרת: תראי, יש משפט שאומר שהגבר הוא הראש והאישה היא הצוואר
והיא יכולה לסובב את הראש לאיזה כיוון שהיא רוצה אך בכל זאת
הגבר הוא הגרוגרת והוא יכול לגרום לך להרגיש דברים ולחשוב
דברים שהוא הגבר המושלם, שהוא הדבר הכי טוב שקרה לך בחיים.
ככה זה, אלה, גברים הם עם רע, הם יתנו לך להרגיש את הלב שלך
דופק בלי הפסקה, כמו שאת אומרת צמרמורות בכל הגוף, כאבי בטן
עזים בכל מחשבה עליו, אבל מאחורי הגב שלך הוא יבגוד בך, הוא
יצחק עלייך, הוא יכאיב לך כל כך שאת לא תאמיני שאותו גבר שגרם
לך לבכות משמחה אתמול בלילה יגרום לך לבכות במשך שליש מהחיים
שלך. אלה, זה דיכאונות, זה מרמור שמלווה אותך גם עם הגבר הבא
שלך, זה פשוט פנצ'ר בלב שאף מכונאי רכב לא יוכל לתקן לך אותו.
אלה: את חושבת?
אושרת: אני בטוחה. תראי, אני לא רוצה להיות מגעילה, אבל לא
פעם אחת ולא פעמיים ראיתי את אייל מתקרב לבנות יותר מדי,
ונגיעות ואני באמת לא רוצה להמשיך.
אלה: אני לא מאמינה.
אושרת: הוא ממש מפלרטט איתן, לוקח טלפונים, נישוקים קטנים
בצוואר.
אלה: טוב, אןשרת, תפסיקי, אני לא רוצה לשמוע.
אושרת: אני נורא מצטערת, אלה, אבל היית צריכה לשמוע את זה פעם
אחת ויש לך מזל שזה ממני ולא מאיזו שרמוטה מהרחוב.
אלה: תודה, אושרת, באמת תודה.
אושרת: טוב, אלה, אני ממש חייבת לצאת עוד מעט ואני צריכה עוד
לסדר את הבית.
אלה: אהה, כן. טוב, אני אזוז.
אושרת: אחלה, יופי.
אלה: אז נהיה בקשר?
אושרת: כן, ברור.
אלה: להתראות, תודה.
אושרת: ואל תדאגי בקשר לאייל, יש עוד אלפים כמוהו.
אלה: טוב, ביי.
- אלה יוצאת.
- אושרת חוזרת לבמה, יושבת על הספה, מחייכת לעצמה, לוקחת את
הטלפון ומחייגת.
אושרת: הלו? שלום, זה אייל? היי, זאת אושרת, חברה של אלה. כן,
היא הייתה אצלי. תקשיב, אני חייבת לדבר איתך, אתה תוכל להגיע
אליי? אחלה, אז אני מחכה לך, עוד חצי שעה, בכיף, אוקיי ביי.
- אושרת שמחה, לוקחת אודם, שמה על עצמה מסתכלת במראה ויוצאת.
- חושך -







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אחי יש'ך שקל?



גרפומן
הסלוגנים
בתקופת הצבא


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/11/06 0:18
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
תמיר אלמוג

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה