אחד מכל מאה חותכים יתאבד.
אולי זו את.
פציעה עצמית לרוב נמשכת בין חמש לעשר שנים.
נשארו לך עוד שנתיים וחצי לפחות.

את מאבדת את האינדיבידואליות שלך בין כל הסטטיסטיקות שאת כלכך
מנסה לשנות. ובעצם, אלו הם חוקי הברזל שלך.
פתאום את כבר לא בוחרת את אורך השרשרת והחופש שלך נקבע בידי
פסי חצייה אדומים; עוברת אותם וממשיכה הלאה. אל מעבר החציה
הבא, כאילו שאין שילוט ורמזורים מתוכנתים מראש.
כאילו שברגע שהגעת הכל התקלקל, או שפשוט עברת ודרסת הכל.
אין בך פחד.
את לא מפחדת לעבור עוד גבולות, להתקרב עוד קצת אל קצה התהום
הזו, שעד שיצאת ממנה כבר בא לך לחזור.

אולי לברוח מאנשים שמבינים אותך.

הפחד מלתקן. מלהיות בסדר.
לא היית שם אף פעם, וממתי את בכלל סומכת על אנשים...