זה המשך ישיר ליער..הגזע הכרות רצה לצאת לאור.
והרי הוא לפניכם.


במעבה היער, וממשיכה ונכנסת
לא מעניינת אותי הדרך חזרה
גזע עץ ענק מולי שוכב, אני רוכבת מעליו וממשיכה דרכי..."

אני גזע כרות.
מישהו בא הכריע אותי, וכרה אותי. לא שאלתי שאלות...זה קרה.
עכשיו אני שוכב לי על צידי. כבר לא מחובר לשורשי.
אני שוכב לי על צידי באמצע יער.
יער סבוך ללא שביל.
מי שבכל זאת מעז ומטייל, יכול לשבת עלי לנוח.
אני מרגיש את פנינה הגדולה, ופנינה בת העשרה מטיילות,
מגיעות אלי, ומתיישבות שתיהן לנוח עלי.
כמה טוב שיש בי שימוש עדיין.
אמנם אני כרות, אבל אנשים יכולים לנוח עלי.
אני מספיק חזק ויציב גם בשוכבי על צידי
אני מספיק יציב וחזק לשמש לאחרים מבצר.
אני מרגיש אותן יושבות עלי. לא מדברות.
מסתכלות זו לזו בעיניים.
הצעירה חמודה, חסרת ביטחון, אבל הגדולה
מקרינה לה שלווה וקבלה ותמיכה.
את התמיכה הזו גם אני נותן, מהבסיס.
שתיהן מסתכלות זו בזו, אוהבות זו את זו
הצעירה מתוקה, תמימה, חסרת ביטחון לשווע.
אבל פה ביער כלום לא חשוב.
פה העצים מצילים מעל, מעבירים להן בתחושה את הרוח הקלילה
את השלווה והביטחון לו ניזקקות שתיהן.
אני שומע את הציפורים מרננות, את הירק מסביבי אני שומע אות
ובצמיחתו.
ובכלל לא אכפת לי שכרתו אותי.
אני עדיין פה ביער, נהנה מהקולות, הצילילים, מהאוויר הטוב
מהרוח הנעימה.
אני נהנה מהצבעי הירוק השונים.

אני גזע כרות. משמש בסיס איתן למושבן של שתי בנות נפלאות, שתי
פנינות.
הן מצאו מנוחתן עלי, ובכך אני מגשים ייעודי בתור גזע כרות.

אני גזע כרות, אוהב את מצבי, משלים עם גורלי, כי זהו גורלי,
גורל של טבע.
אני גזע כרות, אני אוהב את עצמי כמו שאני.
אני אוהב את עצמי, מכבד את עצמי על אשר אני הוא אני.
כל סובבי מכבדים אותי, יודעים את ייעודי ושמחים עליו.
ייעודי לתת מנוח לעייף, לרעב, ולסתם מנוחה
אני לא מפריע לאיש, כי אין פה שביל, וכל "איש" הישר בעיניו
יעשה.
אני גזע כרות, אני חלק מהטבע, אני מקבל הכרה מהסביבה הטבעית
שלי,
למרות היותי כרות.
ציבעי הוא אפור...גזע של עץ עבה. אפור ומחוספס, כיאה לגזע.
כולם מכבדים אותי כי יודעים את פועלי, ואת ניסיוני מהעבר.
פה ביער כל אחד יש לו עבר, יש לו הווה, ומצפה לו עתיד.

אני הגזע הכרות.