לא חשבתי שהמשפט הזה יבריח אותך.
סיפור אהבה מהאגדות אנחנו. כולם מקנאים לנו. כולם משווים
אלינו. כולם פשוט בנו.
מאהב נפלא, שותף חלומי וחברי הטוב ביותר.
לא חלמתי מעולם להרגיש כה מיוחדת, לחוש מושלמת, לשמוע בכל בוקר
כמה אתה מעריץ ומעריך אותי.
כשדרכינו נפרדות בכל בוקר מחדש יש לי מין צביטה בלב, אולי זו
אהבה, אולי זו דאגה אולי זו הקנאה שאני איני יודעת היכן תהיה
כשאני לא בסביבה.

אתה איש שקוף. או שאתה שקוף רק כלפיי. אני יודעת מה אתה מרגיש
וחושב מבלי שתנסה להסתיר זאת. דואג להזכיר לי יום יום עד כמה
אנחנו זה לתמיד בעוד שאני אף פעם לא אמרתי מפורשות, אף פעם לא
הייתי שקופה כמוך במיוחד בנוגע לרגשות. אבל אתה מרגיש בטוח
שאני שם כי זה אמיתי. קשה לי עם מילים. קשה לי עם דיבורים. קל
לי להראות, קל לי להמחיש. קל לי להיות שם כי אני רוצה וכי זה
מה שעושה אותנו למאושרים.

בזמן האחרון הפכת איש עסוק. מגיע בשעות מאוחרות, נכנס
בהתגנבות, עושה הכל בדממת אלחוט.
אולי מתוך התחשבות, אולי מתוך נדיבות, אולי מתוך מסתוריות. אבל
אני לא שואלת שאלות, אני משתדלת לסמוך עלייך, למרות שהסקרנות
מציקה לי. אולי זה יביא את הויכוח, אולי הדבר יגרום למשבר. אני
מחייכת וממשיכה לחיות עם אהובי, שותפי וחברי הטוב ביותר.

ואז שכבר השלמתי עם המסתוריות, שאלתי, הרסתי. ניפצתי את רצונך
הטוב. פגעתי בנדיבותך. יום הולדתי הקרב ובא, הוא שהעסיק אותך.
הפתעה גדולה. רק שנינו ותוכנית שתוכננה בקפידה ונופצה.
כהרגלך הבנת, סלחת ולא חדלת מלאהוב ולפנק.

בכל פעם שמגיע רגע קסום שמתבקש שאני אשיב לך: "גם אני".
לוקחת נשימה ומתמהמהת לי וחותמת בנשיקה. מעולם לא הערת, או
התלוננת ועל כך הערכתי הגדולה ביותר.

יום  אחד הרגשתי שזהו, אני צריכה לשתף אותך ברצוני הגדול
ביותר.
אמרתי, "אני רוצה ממך ילד".