על אמצע השביל,
זה מתחיל לטפטף
ללטף...
לילה מרחף
שעימו סוחף
מבטים רועשים,
קולות משובשים,
פנים חשוכות
ובריחות נשכחות
מסתם יום מבולבל
הנפער בו חלל
מעורפל...
ועוד כמה אפשר לחכות?
עד לרגע הזה,
-ארוכות
(-ארוכות...)
ואני מחכה שידליקו פנסים ראשונים
ברחובות,
ואז,
התפאורה כללית תשטף
בגשם זלעפות,
וטיפות מים כבדות
יפלו על מצחך,
ירוו את עורך
ואני אתבונן
בך
ואדע הייטב,
כמה טוב להתאהב.
כמה טוב להתאהב.
בך... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.