שוב זה קרה
המוזה צצה לה מתוך עמקי הנשמה...
הפנים שלך צצות בראשי
ואת או אתה מהלכות בתוכי, אומרות לי לכתוב ליצור להשתגע להאמין
שהכול אפשר
לנשום להתגעגע
לדעת שאני אני ואין מלבדי
ולנשום נשימה ארוכה בלי לתת ליום לחלוף בלי הרגשה
הייתי שם בעבר הייתי בתוך עיני
ועינך המביטות מתוך מראה שקופה
אקסיומה מטורפת בלתי מורגשת רגועה ושחוקה
מרגישה נושנה כאילו הכול כבר קרה נאמר והיה
לא רוצה לצאת מהבועה הלבנה שעוטפת לי את ההרגשה
מרגישה בבלגן מול העולם ומולך
המוזה שלי מתחרפנת מחששת מרגישה ברקיע התשיעי
ואני כאן
רגלי נטועות באדמה אין תחושה לקצות אצבעותיי כאילו אני הולכת
על גחלים לוהטות
לוחשות את שמך...
מחפשת לא מוצאת ועדיין מאמינה בכלום בריק בבועה אפלה
שותקת וצורחת ועדיין אין איש שומע
נותנת לאצבעות לתקתק בלי לחשוב לומר את מה שבתוכי נוצר
אני לא מכירה אותך
לא מכירה מתכחשת לקיום העולם ולקיומך
די, מכאן והלאה לא אהיה קיימת אני אלה רק עצמי ניחנת בהרגשה
קלה
מרחפת ועולה עולה לתוך נשמתי המשוסעת והקרועה
לרקוד לרקוד כאילו לא מביטים ברגלי בידי בגופי
כבר לא עצורה רוצה רוצה לצעוק אותך!