היא עומד יפה רגישה ומפוחדת,
מביטה אל הרי המחר.
וכששאל ילדתי באיזה שביל את נודדת,
היא ענתה: "לא בזה שתבחר".

וקולה לא סיפק טון של רוגע,
לא ידעה עם עצמה מה כדאי,
והזמר הזה על תוגתו מהרהר: "ייתכן שאהבתי מדי?"

והכלום- ממלא את החדר הריק,
אני נכנס לתוכו ומטיל שם ספק.
היופי הוא אמת משולהבת כנצח,
אחד בפה אחד בלב- כך היא חרטה לו על המצח.

"לא ידע טעם אישה"- במותו כך כתבו,
לא זכה להרגיש את הצער.
וטמנתי נפשי בתוך גיא עזבונו
כשדימם מליבו את הסהר.

(מוקדש לידיד נפש אמיתי, נמרוד כהן ז"ל, שנפל ב-14.7.06 במלחמה
בלבנון. יהיה זכרו ברוך)