New Stage - Go To Main Page

ספרות זולה
/ Pink Cigarette

Hush me, touch me
Perfume, the wind and the leaves
Hush me, touch me
The burns, the holes in the sheets

חמש וחצי לפנות בוקר, בעצם אולי בבוקר. השמיים השחורים של
עוטף ירושלים הופכים לאפורים עכורים וממולי אני רואה את
רמאללה מתעוררת, בהתחלה בשקט ואחר כך במבול של מוניות צהובות,
תעודות ירוקות כחולות אדומות וכתומות וילדות עם תיקים ורודים
וחצאיות מקפלת. מונית צהובה לרמאללה. "יש קפה?" "יש, בואי
מהר. תיזהרי על האצבעות." אני שולפת קאמל ונכנסת לתוך הקרמי.
ארבעה עשר קילו של כאב כתפיים. אני נושפת לאט לאט, רואה
מכונית מתקרבת. קבוצה קטנה של פלשתינאים עומדת ליד המחסום.
"מה העניינים איתם?" "תעודה ירוקה." "אה." חרא. המכונית עוברת
כמעט בלי להאט. גרמנייה בלונדינית משהו פחד מהקונסוליה מצמידה
את התעודה שלה לחלון בלי לחייך. החיוך שלי נתקל באגזוז שלה.
זונה. אחר כך אוטובוס ועוד מכוניות

I'm hoping the smoke
Hides the shame I've got on my face
Cognac and broken glass
All these years I've been your ashtray

אני מעבירה את המשקל מרגל לרגל ומאחוריי שומעת צעקות. מישהו
ברח והוא רץ בטירוף. המג"בניקים מתרוממים כגוש אחד, טוענים את
הנשק ורצים אחריו. תוך שנייה שלושה ג'יפים נוספים מגיעים
בתרועת צ'קלקות ובחריקת בלמים. הם גוררים אותו לחדר קטן ליד
המחסום ומרביצים. אני אוטמת את האוזניים בשתי הידיים ועוצמת
עיניים. הצעקות שלו ושל המג"בניקים אולי נעשו עמומות יותר אבל
לא נעלמו לחלוטין. ואז שקט. אני פותחת עיניים ורואה פלשתינאית
מביטה בי מהמכונית. "בוקר טוב." אני מחייכת. "בוקר טוב." מס'
104. אני עוברת במהירות על תעודת הזהות והרשימה ורואה שהכל
בסדר. "יום טוב לך." אני מחזירה לה את התעודה. "תודה, גם לך."
אחד המג"בניקים מקלל ושוטף דם בתרמוקל.

I found a pink cigarette
On the bed the day that you left
And how can I forget that your lips were there
Your kiss goes everywhere, touches everything but me

שבע וחצי בבוקר והשמיים עדיין אפורים. מכונית ורודה עומדת
בחנייה. "מה לעזאזל היא עושה שם?" "עומדת." "ורודה?" "לכי
תביני." מישהו מהקבוצה שעומדת ליד המחסום ניגש אליי ומבקש
לעבור. "איזו תעודה יש לך? ירוקה? תחזור לשם." "אבל..." "לא.
תחזור לשם." הלחץ עוד לא לגמרי התחיל ואני רצה לאכול טוסט
ובאדי תות. מכוניות מג"ב ומשטרה מסתובבות. בקשר מודיעים על
תאונת דרכים אפשרית ועל חשד לחטיפה. שימו לב למכוניות סקודה
והונדה לבנות. שלושה אמבולנסים מפלחים את הכביש. צ' זורק
רימון הלם ועוד אחד. כולם מתעופפים. גולף לבנה נעצרת לידי.
נהג צעיר. מריח מג'יו. "בוקר טוב. חג שמח." "בוקר טוב. אפשר
תעודה? מספר?" כבר מריחה את השקר והמריחה. והנה, הוא לא מופיע
ברשימה. "תעשה פרסה ותחזור, אתה לא ברשימה. לא, לא מעניין
אותי. תסתובב." והוא, האידיוט, תופס תאוצה וטס לתוך ירושלים.
"הלו," אני צועדת לבוס הגדול, "ראית את הגולף הלבנה?!" "כן,
עזבי, כשיחזור נחזיק אותו קצת במעצר." אני מושכת כתפיים. גור
חתולים קטן מתחכך ברגל שלי. "תביאו קצת קוטג' ופקק של בקבוק.
הנה לך מותק, תעשה חיים."

Hush me, touch me
Champagne, your hair in the breeze
Hush me, touch me
Lipstick, a slap on my cheek

צ' מחזיק קבוצה של פלשתינאיות בלי אישור מעבר. הן צועקות עליו
ומספרות לו איך ידרכו על הקבר שלו ושל המשפחה שלו. הוא שותק
ומביט בנקודה בלתי אפשרית באופק. אני ניגשת להחזיר להן את
התעודות ואומרת שיחזרו כי אין אישור לעבור. כמה מהן צועקות
יותר חזק, אחת נותנת לי מכה עם התיק שלה. ועוד אחת. אני תופסת
לה את התיק והיא מתפרעת לכל כיוון ולפני שאני מספיקה לעשות
משהו צ' מעיף אותה לגדר ואומר לה לסתום את הפה ולעוף. כל היום
אחר כך הוא אוכל את עצמו בגלל שהעיף אותה ככה. הלחי שלי נצבעת
באדום. האמבולנסים חוזרים ביללת צ'קלקות והנה הנה עוד מכונית
של האו"ם. איזה משוגע העולם. אומר לי הנציג שלהם בעברית.
משוגע, משוגע. המזגן שלו עושה לי נעים לכמה שניות. המג"בניקים
והפלשתינאים שעוברים כבר מכירים אחד את השני ומחליפים בדיחות
וברכות.

Your eyes cried at last
Told me everything I was afraid to ask
Now I'm dressed in white
And you've burned me for the last time

יאללה, צ' מופיע פתאום, הולכים לאבטח את הפרצה. אנחנו
מתיישבים על שתי אבנים ירושלמיות גדולות ומחליפים מתכונים
לאיך להיפטר מהנגאובר. פתאום הוא מזדקף וקופץ ולי לוקח כמה
שניות לקלוט ומייד אני מזנקת אחריו, רצה עד שהמותן כואבת.
אנחנו תופסים שני שב"חים עם שקית של מלון פלאזה. בני זונות,
צ' מקלל בשקט ומעמיד אותם לידנו. "תתרחקו ממנה למרחק של עשר
מטר", הוא אומר להם ומצביע עליי. אחרי חצי שעה של עמידה
חינוכית אנחנו מזהירים אותם ונותנים להם לחזור לצד הפלשתיני.
גדר עם חור, זה מה שמפריד. אני רואה זקנה מזנקת לפרצה, יודעת
שכבר מאוחר מדי לעצור אותה. קבוצה של ילדים בני לא יותר
משמונה עוברים ושולחים בי מבט חזק של שנאה. אני מתכווצת
מבפנים ופתאום רואה מישהי מזנקת מהבטונדה ורצה לסמטה. צ' ואני
רצים בין הבתים, קופצים מדרגות שלוש-שלוש, הנשק טעון ועוקץ
אבל היא כבר הספיקה להיבלע.

You'll find a note and you'll see my silhouette...

אנחנו חוזרים ולוגמים קולה קפואה אפילו שאני בכלל לא אוהבת
קולה והנה, הנה כבר צהריים. אני שמה לב שנתנו לפלשתינאיות
אישור בסוף. שנינו נאנחים ומכינים לחמנייה עם חומוס ורוסטביף.
עוד מעט החלפה. עוד מעט מקלחת. עוד מעט שינה. אני ממצמצת
ורואה את האוטו הוורוד יוצא מהחנייה ונעלם בפנייה. החלפה.
המפקד החדש עצבני והמג"בניק שאיתו מרגיש גבר. תלמידי חטיבה
חוזרים, צוחקים. המפקד עוצר אחד מהם ובודק לו דף-דף במחברת,
עט-עט בקלמר. איפשהו מתפוצץ עוד רימון הלם. בקשר שומעים על בת
שלוש עשרה נעדרת. אני עולה על הג'יפ וסוף סוף מוציאה את
המחסנית. במראה אני רואה את קו 87 סוגר את הדלת. השמש כבר חזק
באמצע השמיים הדהויים.

There's just 5 hours left until you find me dead
There's just 4 hours left until you find me dead
There's just 3 hours left until you find me dead
There's just 2 hours left until you find me dead
There's 1 more hour and then you will find me dead
...There's just



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 18/11/06 17:18
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ספרות זולה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה