[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יויו שטרן
/
הארגז

היו היה מגרש.
ובמגרש הזה חי לו חסרבית, אז ברור שהמגרש הזה היה כזה... מעפן.
מוזנח.
אבל היו למגרש הזה ימים יותר טובים, שכל הניגרים של השכונה היו
עושים שם משחקים וכולם היו מסתכלים עליהם, אבל באיזה שהוא שלב
זה הפסיק. כי כל הניגרים הלכו לאיזה ליגה כזאת מקצועית.
NBA. משהו כזה. ולכולם היה קצת חבל עליו.

אבל זה לא הקטע.
כי אי אפשר באמת לכתוב יותר מכמה שורות רק על מגרש.
אלא אם כן אני אתחיל לתאר את המידות שלו ואת הצבעים שלו. אבל
דוגרי. אני לא יודע אותם.אז פשוט נוותר על זה.

אז החסרבית הזה, גם לו יש עבר מפתיע, פעם, הוא היה עםבית.
ואיכשהו העםבית הכישרוני הזה הגיע לגור במגרש הזה, אבל לא סתם
במגרש, בתוך ארגז, אתם חייבים להודות שזה קצת מנרמל את המצב.

החסרבית הזה חשב על איך לשפר את המועקה הנפשית שנגרמה מהירידה
ברמה הזאת.
אז הוא מצא פיתרון.
הוא דמיין בית.
הכול. דלתות, חלונות, מדרגות, קירות, ממש הכל, אפילו ברזים.
הוא ארגן שהחדר שלו יהיה איפה שהארגז היה, ושהמקלחת תהיה איפה
שהברזייה הייתה.

הוא התחיל להתנהג כאילו הוא עםבית. הוא פתח דלתות. סגר את
האור, כששקעה השמש. הדליק שוב, כשהדליקו את המנורות רחוב.
הוא אפילו נתקע הרבה פעמים בקירות, או נפל ממדרגות.
וככה עבר זמן, ובינתיים כל השכונה ציקצקו עליו, והאשימו את
המדינה, כי בסוף המדינה אשמה בכל. אבל במקרה שלו זה באמת נכון.

ואז, פעם אחת, קרה משהו מוזר.
ילד אחד עבר, וראה אותו יושב באוויר, שותה קפה מאוויר, וקורא
עיתון מאוויר.
והוא ציקצק עליו, כי כל המבוגרים עשו את זה, והוא רצה להרגיש
מבוגר.

שימי, חבר שלו, הכין ספריה לספרים, (עזבו את הקטע שלא היו לו
ספרים)  בגלל שההורים שלו לא רצו לקנות לו אחת, וכשהוא
סיים,כולם אמרו ששימי בוגר ומתנהג כמו מבוגר. והילד התחיל לקנא
בשימי.

ואז, פתאום,
הופיעה דלת.

יום למחרת, כמו בכל יום, אנשים ציקצקו עליו,
ובצדק, הוא באמת נראה קצת מוזר כשפתאום הוא יושב ליד מחשב
מאוויר, וקם לקחת משהו מהמדפסת מאוויר שלו, ואז הוא שולח את זה
בפקס מאוויר שלו לשכן מאוויר שלו.
אז בכל ציקצוק שצוקצק לעברו, הופיע עוד חלק בבית, ובערך אחרי
יום שלם, היה בית.
אשכרה בית. ובית לא סתם מעפן כזה. דווקא מטופח. עם דשא. ממש
דקורטיבי.

יום אחרי,
כשכל השכונה הכינו את הלשון שלהם לציקצוק, הם קלטו בית.
ובמקום לצקצק, הם התלוננו.
התלוננו שבונים בתים על מגרשים, שדווקא היו טובים ושהשתמשו
בהם.
והאשימו את המדינה. אבל במקרה הזה, זה לא נכון.

ובינתיים, העםבית, הפך לעםהרבהבתים.
הכישרוני הזה פתח עסק נדלן:
"ציקצוקיה".







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שרה שרה שיר
שמח.

נשבע לכם!


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/11/06 17:18
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יויו שטרן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה