[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נעמה מדינה
/
פיצול מסווג

רציתי לישון מוקדם היום, להרגיש קצת יותר טוב מחר, אולי אפילו
לא יהיו שקיות כבדות מסביב לעיניים. אז סירקתי את השיער היטב,
שטפתי פנים ונכנסתי למיטה אחרי שהדירה קצת מסודרת, כדי להרגיש
יותר מאורגנת ובטוחה למחר. אחרי השבועות האחרונים באמת שחשוב
לי להרגיש יותר מוחזקת ועצמאית, הייתה ירידה ועכשיו אני מתחילה
לעלות, אז כדאי מאוד לשמור את זה. פתאום כל מי שעוד תקוע
בירידה נראה לי פתטי משהו, כולם נכנסים למצב של דיכאון, או
עצבות, ומתחילים להיות נורא חכמים פתאום, כאילו הצד של הכאב
מוציא המון השראה מכולם. המוזה המתפרצת מכל אנשי הדיפרסיה
הכאילו מוכשרים בכתיבה מוציאה שפה כזאת גבוהה, ודימויים
מדוייקים והמון המון המון רחמים.
אז כנראה שגם לי זה קרה. מה לעשות לכולנו יש ימים פחות טובים,
ואני שריתי בתקופה כזאת. התקופה הזאת גרמה למוח שלי לעבוד שעות
נוספות מסתבר, עד שיצאו לי מחזות שייקספיר של ממש בראש. הכאב
כלכך חונק עד ששאריות האוויר שלנו הם הרחמים. לנשום רחמים
עצמיים ולאכול אותם ולשתות ולהתאבל על כל שניה בחיינו, כשבסך
הכל החיים לא כאלה נוראיים.
המוזה המתפרצת כבר חלפה לה הלאה ממני, ומה שנשאר זה שרידי
זיכרון מהכאב הנורא.

-

חצי רדומה עם ספל תה חם ביד, מנסה להזכר מה באמת עבר לי בראש
לפני מספר שבועות, או לפחות אתמול בלילה.
איך זה שהוא  עוד מתחמק, אבל הכל כרגיל ואפילו מצויין.
כן כן, מצויין, במלוא מובן המילה, הדיבורים, הזמן ביחד, הסקס,
הצחוקים..הכל. אבל הוא עוד מתחמק, ואני יודעת שזה יחזור, יפול
שוב על הראש ויכה כלכך חזק עד שנשקע בשנית ברחמינו העצמיים.
לפחות יצא מזה קצת כישרון.

המטבח אפלולי, לפנות בוקר, אני אמורה לישון, מה אני עושה ערה
עכשיו בכלל. משהו העיר אותיף מבפנים, ולא נתן לי לישון שוב. יש
את ההרגשה הלא נעימה הזו שמזכירה לך שוב ושוב שאת לא אמורה
להיות פה כלכך מוקדם, אבל עדיין, משהו פנימי מסרב בכל תוקף
להרדם. אולי הוא צריך להגיע לכאן בהפתעה מתוקה עם המכונית שלו,
יאסוף אותי מכאן ישר לחוף, נאכל ארוחת בוקר נעימה על הים,
ואולי זה יתפתח למשגל על החול, להיות אחוזה בין גופו החם לחול
החם ורק להתפלל שהרגעים האלה לא יגמרו לעולם.
ואת האמת, הדמיון הזה לא כלכך רחוק מהמציאות. הוא באמת עלול
לעשות את זה, ואותי זה די מפחיד לחשוב שהפנטזיות הקטנות האלה
באמת יתגשמו, הרי אני רגילה לצפות ולהתאכזב מכולם ואז שוב
הרחמים יעטפו אותי ואני אהיה פילוסופית חכמה שתנתח את חייהם של
בני האדם עד שזה פשוט ילך.

לאט לאט מגיע הזמן האמיתי בו אנשים מתחילים להתארגן לקראת יומם
החדש, אבל אני מחליטה להמשיך לשבת ולבהות בחלון המטבח שלי,
באמת מחכה לו שיופיע פתאום. אני מנסה לשכנע את עצמי שממנו אני
לא אתאכזב עכשיו, ובאמת שאין לי על מה, שיגעון של בוקר, מה
הסיכוי שהוא יבוא ויפתח את הדלת, יחבק אותי מאחור וילחש לי
באוזן נשיקות מתוקות, ומילות חנופה, ואז יוציא פרח ממקום לא
גלוי ויתן לי אותו, יסובב אותי ויתחיל ללטף ולגעג ולנשק כל עוד
נפשו בו.
חלומות דביקיים יחסית לאופי שלי, אני יודעת, אבל אני אישה אז
מותר לי. כמו הרחמים גם בדבק אני שוחה לי מידי פעם. פנטזיות על
נסיעות לאיים מרוחקים או סקס לוהט בגן ציבורי והכל מלווה
בגינוני אצילות מצידו ושתיקה מחמיאה מצידי.

תפסיקי כבר!
תשתקי!
את טוענת שכל הסובבים אותך אטומים מכל צד
אבל האמת הכואבת היא שאת האטומה מכולם!
אין בך אפילו שמץ של מושג מה קורה סביבך, זה די נורא, את
יודעת, בעולם המודרני הזה צריך לדאוג לא רק לעצמך, למרות שכך
זה נראה.
מצטערת חמודה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
נ נח נחמ...
נ נח נחמ...
נ נח נחמ...


"אמא!! עוד פעם
נתקעה לי הקלטת
של פרפר נחמד
בווידאו!!"


דני בן 5.


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/1/07 6:56
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נעמה מדינה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה