ראיתי אותה צועדת ברחוב בעיניים כבויות;
היא התבגרה באחת בעשרים שנה.
לקמטיה נוספו חדשים לרוב.
"קרה משהו?" שאלתיה בדאגה.
"כן, בעלי האהוב נפטר".
"הוא היה חולה כל-כך!" אני מפטיר;
"נכון, התייסר מאד בשנים האחרונות,
מאז היה בן שבעים וחמש,
כואב ומרותק לכיסא-גלגלים
ואף נעזר באכילה".
"צר לי על שנפטר, ואולם אני
שמח שנגאל מייסוריו".
באחת אורו פניה התיישרו מעט קמטיה
וחיוך קט הופיע בזוית פיה
כמו שמעה בשורה טובה.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.