עומדת על מדרכה עם ראש מורם
משקפי שמש על ראשה
יד מושטת לקחת אותם.
עוצמת עיניים ומתמכרת לתחושה
כמה נוח העצב הזה.
היא קוראת לשמש- אל תלכי
היא קוראת לרוח- תעטפי
היא קוראת לשלכת- אל תקחי.
מבקשת להישאר, המדרכה כה רכה
יודעת שאת תתקדם אז החום הזה ייעלם,
היא בולעת את העולם בשקיקה.
היא רק רצתה אהבה, ילדה שובבה,
היא יודעת שכבר מאוחר.
היא קוראת לשמש- אל תלכי
היא קוראת לרוח- תעטפי
היא קוראת לשלכת- אל תקחי.
ושוב עומדת לבד
על מדרכה
ראשה מורם
ובעניה דמעה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.