לפקוח בבוקר את העיניים,
ולא למצוא סיבה לקום.
לשכב במיטה עד הצהריים,
היא צועקת השעה רבע לשתיים
עדיין לא למצוא סיבה לקום.
להיות חסר מטרה בעולם,
אני נווד אבוד בעיר זרה,
אין לו לאן ללכת
ולי אין שום ברירה,
אלא להתעורר בערב
מציוץ הציפור האחרונה.
מטרה זמנית - לכתוב במחברת,
להעביר בערך עוד איזה שעה.
לכתוב על עצמי, על העולם, על אלוהים
על הג'ונגל,
על זה שכולם חרא
חוץ ממני.
לכתוב הרבה
לכתוב המון
לא לעצור
להפסיק לנשום.
כי ככה זה כשעצוב, כותבים הרבה
העצב נשטף עם הכתיבה ומתערבב
עם העצב של פעם שצף שוב ועולה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.