אני מיטה
ריקה מהכל
סדינים עזובים בצבע לבן
בוהק
ואני הנעליים
שיצאו מהחדר
יש עליהם קצת בוץ, לא נורא
החדר ישתוק
ואני החלון הגבוה שאולי היה רוצה לראות אותי ברגע
עפה ומתרסקת לחתיכות קטנות כמו אגרטל זכוכית
צבוע, כמו בובת חרסינה חסרת פנים
והמדרכה החובקת והמחבקת
את בדידותי חסרת הרחמים
אני
השקט
הכורע
תחת
הצעקה |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.