27.9.06
ילד
חייך
האר אותי
הער אותי משנתי המתמשכת,
לרגעים שוכח עצמי.
שובבות החיוך
מרעידה בקרבי את מיטתי.
אעור ואחייך
יואר
ההווה.
מבעד לכל צעד
בסמטאות רובע שוקק חיים
נוסקת בי ילדות,
ממריאה כלפי חומות ואנשים.
הערות הופכות להארות,
גיצים קטנים
כמו היתקלויות בכתפיים.
אפלוט "תודה"
יאמרו "סליחה"
בבקשה -
הנה
הגשתי לקורא
ולעצמי (שאני קורא גם כן)
מצגת חושים המשתרעת מבוקר עד ערב |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.