[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אסף שנא חתולים. הוא תיעב אותם בכל נפשו, מאז היה ילד קטן.
חברתו מזה שנה וחצי, דלית, אהבה חתולים. היא נהגה לאסוף לביתה
גורי חתלתולים תועים שהתבוננו בה במבט עצוב ומסכן וייללו
בקולם החלוש. היא אספה מכל הסוגים והצבעים, אבל בעיקר
ג'ינג'ים, רכים ומגרגרים ובעלי הבעה מלאכית ותמימה. היא אמרה
לאסף שברגע שתמצא להם בית חם ואוהב היא תיפטר מהם, אבל לעיתים
זה נראה כאילו היא בכלל לא חיפשה להם בית חם ואוהב, וחיפושיה
המעטים הלכו בערך כך:
דלית הייתה עוברת מבית לבית בבניין הדירות המעט ישן שבה
התגוררה בדירה שכורה, שואלת במבט מסכן את הדייר ששכר את הדירה
באותה תקופה אם הוא מוכן לקבל את החתול המסכן שהמה בזרועותיה,
מצפה לראות את הדייר מתלהב ומסכים, אך הדייר רק נעץ מבט שוטם
בחתלתול המסכן, ובקול רצחני הגה את המילים שהיו כמו אבחות
סכין בליבה המסכן של דלית: "אסור לגדל פה בעלי חיים."
היא הביטה בו בעיני כלבלב מוכה, אבל הדייר כבר סגר את הדלת
בטריקה. היא חייכה באושר אל החתלתול המסכן, וחזרה לדירתה
בקומה החמישית, מפזמת לעצמה באושר, בעוד זיק מופיע בעיני
החתול ונעלם.
אסף תמיד תהה איך מרשים לה להחזיק כל כך הרבה חתולים בדירתה
הקטנה והצפופה בלי שיגלו את זה ויעיפו אותה מהדירה, במיוחד
חתולים מרושעים כאלו, שהביטו בו כאילו הוא עכבר טעים במיוחד
שהיו מתים לקרוע לגזרים רק לשם ההנאה שבדבר. גרועים במיוחד
היו החתולים הג'ינג'יים. הם הסתכלו עליו בתמימות ובחיבה, תחבו
את ראשם הקטנטן מתחת לידו, דורשים ממנו ללטף אותם, ואז, כאשר
הוא נכנע וליטף אותם והם גירגרו בעוצמה, הם לפתע שינו את דעתם
ושרטו עד זוב דם את ידו של אסף. כאשר הוא סיפר לדלית על כך
היא צחקה וליטפה את החתול שהיה באותה עת בזרועותיה.
"הוא לא התכוון לכך," הייתה מדברת על החתול בקול תינוקי מעט.
"הוא חתלתול טוב, הוא גור, הוא חושב שאתה רשע מרושע, הוא צריך
להתגונן!" לשמע דבריה אסף פשוט החזיק בהישג יד פלסטרים ויוד,
והקפיד להתרחק מהחתולים המפלצתיים.
ערב אחד, בסופשבוע יחיד מיני רבים שבהם דלית נסעה לכמה ימים
לאמה, לאחותה, לחברותיה, וביקשה מאסף לשמור על החתלתולים
המסכנים שלה, אסף רבץ מול הטלוויזיה וצפה באחת מתוכניות
הבידור ששודרו בשעות מאוחרות אלה, ובעוד המנחה המפורסם מדבר
על השחקנית ההיא שהגיעה למסיבה הזאת מלווה בזמר ההוא, הוא חש
עיניים נעוצות בו בחדר החשוך. הוא הפנה את מבטו, וראה שלושה
חתולים ג'ינג'ים יושבים על מסעד הספה ונועצים בו עיניים
זוהרות בדממה. הוא ניסה לגרש אותם ב"שו!" החלטי, אבל הם לא
זזו. לאט לאט, חתולים נוספים החלו לצעוד לעברו בחינניות
בדריכות, כמו קרובי משפחתם הגדולים והקטלניים יותר.
אסף החל לחוש חוסר נוחות, והחליף ערוץ במהירות לסרט מצוייר על
חתול ג'ינג'י. גארפילד. זה ירגיע אותו. נשמעה נהמה לצידו,
והוא קפץ וכיבה במהירות את הטלוויזיה. החתולים המשיכו לנעוץ
בו עיניים תבוניות להפליא , בעוד החתול הגדול מכולם והג'ינג'י
מכולם חושף את שיניו הלבנות, ומסיר באחת את הופעתו התמימה
למראה, כשניצוץ של רשעות מתלקח בעיניו.
"מה לעזאזל - " אסף סינן, מביט באימה בחתול הקרוב אליו. החתול
חייך. אסף היה בטוח בכך. אבל חתולים לא מחייכים! ידיו של אסף
התעוותו. זה בטח השפעת הטלוויזיה, הוא הרגיע את עצמו. כלום לא
קורה, החתולים האלו מתכננים שום דבר, הם תמימים וחמודים כמו
שחברתו טוענת פעם אחר פעם.
החתול המנהיג פתח את פיו, ודיבר.
אסף היה בהלם. החתול דיבר על כך שהם זיהו אותו כבר מההתחלה,
שהם לא יתנו לו להרוס את תוכניתם המבריקה להשתלט על העולם,
ואי לכך ובהתאם לזאת, יהיה עליהם להרוג אותו. "אבל," החתול
חייך חיוך רחב יותר, "מכיוון שאתה בקשר עם המשרתת שלנו, נעניק
לך מוות מהיר ונטול כאבים."
אסף בהה בו, וסוף סוף מצא את לשונו. הוא הרגיש כאילו החתול
בלע את לשונו, לא דימוי מתאים, לאור המצב, אבל זו אירוניה
נפלאה. "מה?! למה אתה מתכוון?" אסף הזדעק וניסה לקפוץ ממקומו
בדרמטיות בעוד שני חתולים שמנים התיישבו עליו, כובד משקלם
מאלץ את אסף להמשיך לשבת במקומו. "אני לא יודע שום דבר על
התוכניות שלכם!"
החתול חייך בשנית. "טוב, עכשיו אתה יודע, לא? אז נהרוג אותך.
אל תדאג, אנחנו מיומנים בזה," החתול שלף ציפורניים, והתקדם
בעצלות לעבר אסף.
ברגע האחרון אסף פלט צווחה גבוהה, גורם לפרוותם של החתולים
לסמור, קם, מעיף את משקלם את החתולים השמנים מעליו, ונמלט
מהבית.
מאותו יום והלאה, סיפורו של אסף נלחש מפה לאוזן, והיו שמועות
על אדם שעובר מעיר לעיר ומנסה להזהיר את כולם מהחתולים, בעל
מבט רדוף אשר בסופו של דבר נכלא באחד מהמוסדות לחולי נפש
המפורסמים במחלקות הסגורות שלהם.
ובאין עין רואה, החתולים מהלכים ברחובות העיר כגנרלים היודעים
שניצחונם קרב.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שהכוח יהיה
עימדכם


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/11/06 7:49
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ג'יין לאולייס

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה