רציתי להתוודות בפניך,

אבי,

אחי,

אלי,

רוחי.

רציתי לומר,

אבל שתקתי.

רציתי להזהירה,

אבל השתוקקתי.

פשוט,

מאז ומעולם רדפתי אחר התהילה.

אך במקומה מצאני המחילה.

אבי,

אחי,

אלי,

רוחי.

רק רציתי לומר,

כי טעיתי.

אבל כבר מאוחר.

רציתי להתוודות,

על כך שלא השארתי עקבות

ולא בכיתי די.

עד מתי אבי,

עד מתי?

ולא תאמר אף מילת פרידה,

ההליכה קצרה

הנפילה עוד יותר.

ואם רוחי שקעה זה מכבר,

אבי

אחי

אלי

רוחי.

ואם נפשי שקעה במדבר.

אזי לא ישמע קולי.

ולא נותר דבר

פרט לקולות המהדהדים בראשי

צורמים, מחרידים, מטרידים, מטריפים, מזעזעים.

הו אבי,

אחי,

אלי,

רוחי.

סלח נא לי כי חטאתי

ובפי הווידוי לא נאמר

ולא אעלה על שפתי,

לא אחתוך בלשוני מילותי.

לא אלאה זכרון אבותי.


רם הוא האל,אשר במצחי מתנוסס ככוכב גאון אשר נשרף לעפר.

נוס והישמר,

שמור נפשך.

אהבתני,

אהבתני קשות.

רק רציתי לומר,כי חטאתי