כולם בעיר הזאת מכוסים במסיכות,
מסתירים בתוך זהות מפלסטיק
את כל הגועל מבפנים
מנסים להיות אחד מכולם,
הכי כמו, כמו הכי...
וההוא, הוא יושב שם בבית מחכה לאהבה
מחפש יד מלטפת, חיבוק, נשיקה, מילה טובה
הוא ממשיך לשקוע
נלחץ במסיכה, רוצה כבר שידעו
שהמציאות שלו היא מסריחה,
כי רק הוא מבין ורק הוא יודע....
שנולדנו בחרנו מסיכה,
להחביא בא את כל הגועל בעולם
לדחוף ולהעמיס בה כמה שיותר רע,
להתפוצץ מבפנים,
מהדחף שלוחץ
מבפנים אנו קרועים
מבחוץ יפים ומחייכים,
סותמים ת'פה רק משתלבים
כי מה לעשות,
המסיכה,
היא אף פעם לא יורדת,
תסבול בשקט, ההצגה באיזשהו שלב
נגמרת