היא מודה ליושב
שברום ספינתו
יקבע עובדות.

היא מלאכת מחשבת
ברעש העדין שיש לתקוות,
רוחשת בנועם
מרחבי זמני.

היא רואה בתוך השחור
טיפה זרה אחת שתספיק
כדי להאיר את התהליך
שיעיר את הלבטים
שנשברה דמותם.

היא צוללת להבטיח
שלא תשכח הקביעה
שתודתה בשמש כתובה
ובירח נמחקת,
אצלה לילה עוד רודף יום.

היא מתפשטת ומסבירה
שהיגוי הקמט ברור מאליו
צדודיתו החלטית למראה
ואדישה למגע.
חלומות מנסרים
גרגרי אבק
בטיסה בכיוון אחד
לכל הכיוונים.
מתכחשים אלייך,
שערה לבנה.