Him חלם חלום.

ובחלומו והנה הוא-הוא פרואורבו: ידיים לו ורגלים. עיניים לו
ולא יראה אוזניים. פה לו ולא ידבר.

הלמות-התוף העמומה שבקעה מאזור חזהו, כאילו מבשרת בואו של
אירוע חגיגי, גרמה לו למתח של ציפייה לבאות. Him התיישב
והחל סוקר בפליאה את גופו החדש, נוגע פה ושם, תחילה בהיסוס
ואחר כך בביטחון של בעלות, סופר את האצבעות לראות שכולן ישנן,
זוקף את אוזניו ועוצר את נשימתו להיטיב לשמוע את הנשימות
הקצובות, המרגשות, המפעימות.

באזור שהיה יכול להיות שיפולי בטנו Him חש תחושה זרה לו,
דבר שלא הכיר מימיו, עירוב של רעב וכמיהה יחד עם שובע ונדיבות.
כל מאמציו לאתר את מקור התחושה רק גרמו לו לבלבול, שכן לא ניתן
היה לשים את האצבע על מקור שכזה. כלום. רק עור חלק ורך. Him
אימץ גם את יתר חושיו ולשווא. הוא נותר עם תחושה מתפרצת ומחפשת
מוצא, ומוצא אין.

הדבר הזכיר לו עוד תחושה מסתורית, אמנם שונה, שהוא גלה כשהעביר
את אצבעותיו על פני טורי הגלים הסדורים לו משני צידי בית החזה,
כאילו אצבעותיו הן להקת דגיגים במגוון צבעים העוברת שם בין
הגלים. פעולה תמימה זו גרמה לכל חזהו להזדעזע ולהפיק קול
מתגלגל ומשחרר שפרץ מגרונו ללא שליטה עד כי הסתכל סביבו שמא
מישהו שומע.

באינטואיציה שהתעוררה בו, שעדיין לא ידע לתת לה שם, Him חש
שיש קשר בין שתי התחושות המסתוריות והלמות התוף ההולכת וגוברת,
שם בפנים. באומץ רב, ותוך הסתכנות בתגובה הלא רצונית, שנעשתה
נעימה ככל שחזר עליה, Him החליט לחקור את התופעות הללו
יותר מקרוב. לא היה מנוס מלחדור עם אצבעותיו, בעדינות, אל בין
שני הגלים הקיצוניים בצידו של חזהו. למען תיטיב ידו לצלול
במצולות, Him משך עוד ועוד את הצלע הקיצונית.  חשש פתאומי
גרם לו להסס, שמא החלל הפנימי שימצא יהיה זהה לחלל החיצוני.
אולי יש לחדול ולשמר בכך את המסתורין. אך לבסוף גברה עליו
סקרנותו וגרמה לו להמשיך ולהפריד את הצלע.

ככל שמשך אותה, כך פשטה בו התחושה של התהוות מטען סטטי.
פצפוצים הלכו והתפצפצו לאורך הקרע שהלך ונוצר לאורך הצלע
המוסרת. כאילו להקת הדגיגים מתפצלת לפי צבעים לשתי להקות
תאומות ההולכות ומתבדרות זו מזו.

התחושות הלכו ונערמו זה על גבי זה ללא סדר ומשמעות. עם התגברות
הפצפוצים הלכה והשתלטה עליו תחושת ערפול. Him חש שלא רק
הצלע נקרעת ממנו, אלא שהקרע מתמשך לכל אורך גופו וישות שלימה
נוספת הולכת ומתפרדת ממנו, דבר אליו לא התכוון מלכתחילה. הוא
נחש שהתחושות בשיפולי בטנו ייקראו לסדר ויתחלקו בינו לבין
הישות החדשה הנוצרת. אך כשההתפרדות תמה Him נותר עם אותן
תחושות אלא שהן עוד התעצמו, ולא יכול היה אלא לנחש שאותן
תחושות מקננות גם בישות החדשה שנוצרה. הלהט המתפשט באבריו עוד
רגע קט וידחוף אותו לצעוק בקול גדול:" אש! אש!" אך קול פנימי
לחש לו "שה, שה, היא אישה" והוא ענה מיד בבהלה "היא מה?".
ואכן, מבעד לערפילי מוחו הוא ראה אותה לראשונה, כמעט תמונת ראי
שלו, פרט לאיזו עגלגלות רכה אצלה שלא ידע שיכלה לבוא ממנו.
Hima ניבטה אליו, בעיניים גדולות, מושפלות מאחורי ריסים
ארוכים, ופיה הפיק קול קטן, הברה בודדת, לחש של חשש מהול
בתקווה: "?Him".

תחושות של סחרחורת חום וקור ושלל צבעים ורכות הציפו את
Him, שגם שם לב למספר שינויים שחלו בגופו, כנראה בעקבות
הקריעה. מין אביזרים שלא היו לו קודם, ושמצאו חן בעיניו מאד.
להפתעתו הוא ראה גם אצל בת דמותו מין אביזרים, אך שונים משלו,
שמצאו חן בעיניו מאד מאד. וירא Him כי טוב. וירא Him
כי טוב מאד.

בשארית הכרתו ההולכת ומתערפלת Hem הפליגו, חבוקים, על כנפי
הדמיון, מחפשים ואף מוצאים התאמות כאלו ואחרות בין אלו לאלו.

וייקץ Him מן החלום והנה רק חצי תאוותו בידו.