שמים ורודים ותינוק מרחף
וצבעים נמרחים בשדה הפורח
רק עלם צעיר משוטט לו יחף
נותן הוא, נותן ולוקח.
אשליית החיים שנחרטת עמוק
בראשי העמוס הקודח
הידיים שלו מגיעות מרחוק
והוא בא לפחות כאורח.
חיוכים עם בואו מסתתרים בפינות
ואני הקטנה נעלמת
השיחות הקולחות בפנים מזמינות
הערה אני או החולמת?
מסתגרת כולי בפינות חדרים
נעלם מעיניי האורח
רק צווחות השתיקה ובכי תמרורים
והנה האורח בורח. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.