הכרתי פעם בחור שקראו לו דוד ושאהב להתלונן, ואני לא אומר שלא
היה לו על מה, כי היה לו, אני פשוט מציין שהוא נהנה מזה, בלי
קשר.
לפני שנה הכירה בינינו במסיבה מי שהייתה אז חברה שלו ושאני
הכרתי כבר קצת קודם, דרך מי שהייתה קצת קודם חברה שלי.
אחרי שהיא הכירה ביננו, חברה שלו רצה לדבר עם איזה כמה בחורים
שבדיוק הגיעו למסיבה והשאירה אותנו לבהות זה בזה במבוכה.
הצלחנו לפתח מעין שיחה כללית על מוזיקה-מזג אוויר-ספורט-ומזג
אוויר שמתאים לספורט כשפתאום, אחרי כמה בירות הוא פתאום דפק
הצהרה ש:"הדבר הכי גרוע בעולם זה נשים" והסתכל במעין מבט עייף
של קנאה שתויה בחברה שלו שעדיין דיברה עם הבחורים ההם בכניסה.
כמו שאמרתי,הכרתי את חברה שלו וידעתי עם מי יש לו עסק כך
שידעתי על מה הוא מדבר, אבל גם לא היה לי נעים להגיד כלום.
אחרי שבוע, ראיתי את דוד יושב באיזה פאב בשישי בלילה לבדו.
באתי לשם עם כמה חברים ואחרי שקמנו ללכת פתאום קלטתי אותו יושב
על הבר בפינה. בכלל לא הייתי מזהה את דוד-שבקושי זכרתי
בכלל-אילולא ההבעה הזגוגית והלחיים הסמוקות שהכרתי אצלו
במסיבה, אבל החלטתי שאם כבר זיהיתי אותו לא יזיק להגיד שלום כי
הוא היה די בסדר סך הכל.
שאלתי אותו מה קורה איתו והוא אמר לי "אל תשאל...".
אם לומר את האמת, התפתיתי להניח לזה ולא לשאול, אבל כשמישהו
מטביע את יגונו באלכוהול ואומר לך לשאול, זה רק מנומס שתשאל אז
שאלתי בטון חברי ומתעניין כזה, "נו, מה?"
מסתבר שחברה שלו זרקה אותו יום אחרי המסיבה בשביל אחד מהקבוצה
שבגללה, אם תשאלו אותי, היא בכלל הכירה ביני לבין דוד.
"הדבר הכי גרוע זה להיות לבד" הוא אמר לי בצער, ואני, שגם
הייתי לבד בעצמי וגם חשבתי שלהיות עם הבחורה ההיא זה גרוע
ממוות, לא אמרתי כלום כי זה לא היה לעניין.הסעתי אותו הביתה כי
הוא גר קרוב ולא רציתי לתת לו ללכת הביתה ברגל שיכור. אמרתי לו
להתראות ליד הדלת של הדירה והוא, בלי להגיד תודה ובלי כלום
מילמל משהו על זה שאין בעולם דבר יותר גרוע מלהתעורר עם
האנגאובר.
יום אחר כך הוא התקשר אליי, אלוהים יודע איך הוא השיג את
המספר, ואמר לי שהוא מתנצל על אתמול וש"הדבר הכי גרוע בעולם זה
להיות תלוי במישהו אחר," והזמין אותי לקפוץ אליו מתישהו לשתות
משהו ולמרות שבהתחלה לא התלהבתי אמרתי שאני אבוא כי הוא היה די
בסדר סך הכל.
קבענו תאריך באמצע השבוע וכשהגעתי שוב לדירה שלו בערב הופתעתי
לגלות שהוא גר עם ההורים שלו והוא הסביר לי בנימה פילוסופית
ש"הכי גרוע בעולם זה לדאוג כל החיים לעצמאות כלכלית."
במשך שעה ארוכה, ישבנו מול הטלוויזיה הקטנה בסלון הצפוף; אני,
דוד וההורים של דוד, ושתינו וודקה. בהתחלה לא אמרנו כלום, כי
דוד היה מרוכז בוודקה, אבא של דוד בטלווזיה ולדעתי אמא של דוד
הייתה קצרת רואי וללא ספק חירשת. בשלב מסוים דיברה איזו חברת
כנסת על הקטל בכבישים ואבא של דוד התעורר פתאום והתחיל לצעוק
על הטלווזיה שחברת הכנסת היא מטומטמת ושמספיק גרוע שנשים
בוחרות גם בלי שייתנו להן להבחר,ודוד התחיל לצעוק עליו בטונים
גבוהים של מישהו שדווקא משלם שכר דירה, ש"הדבר הכי גרוע במדינה
הזאת-ובעולם-זה אפלייה!" ואני שכבר באמת לא היה לי נעים המצאתי
משהו על פגישה חשובה וברחתי משם. אחרי זה לא דיברנו כמה חודשים
ויום אחד שמעתי שהוא נדרס ומת. מסתבר שדוד חזר שיכור מהפאב הזה
שפגשתי אותו בו שבוע אחרי שהכרנו וניסה לחצות את הכביש בלי
מעבר חצייה ובלי להסתכל לאן הוא הולך ואיזו נהגת פגעה בו עם
מכונית משפחתית חדשה ונוצצת. מספרים שהדבר האחרון שהוא אמר
כשהוא גסס שם על הכביש בלילה היה ש"הדבר הכי גרוע בעולם זה
נשים נוהגות."
הלכתי להלוויה שלו כי הוא היה די בסדר סך הכל, אבל אני
חושב,אישית, שהדבר הכי גרוע בעולם זה שתיינים.