[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נוגה גל
/
הרעל של רומיאו

'מבטו האחרון נישא אל חלל האוויר, כרואה משהו קסום'
אאאאאאאאאווווווווווווףףףףףףף,
איך אפשר לכתוב דברי טעם שישפיעו על העולם כשאני שומעת ברקע
את מולין רוז',
שלכל הדעות הרי הוא אחד הסרטים ההוללים של השנה, אם כי לא רע
בכלל. ובעצם, מדוע לי להשפיע על העולם, או איך אוכל לעשות כן
כאשר אני עצמי לא מצליחה לשכנע את עצמי לגמרי בדעותיי הן.
'כרואה משהו שאף אדם שנשמתו עדיין באפו, או אף אדם שאין אפילו
נשימה אחת באפו, יכול לראות'
אכן רומיאו הוא, אשר בלע את הסם, עיוורון עיניו גרם לו למעשה
פזיז זה, וגרם כך גם לאהובתו הנצחית, נצחית בלבבותנו אנו,
להתאבד ולשים קץ לדבר הכמעט חזק מכל, שלפניו, מי כמוני יודע,
תמיד יבוא המוות. אבל לפני כן, הרי לפני המוות עוד היו חיים,
עלינו לשאול את עצמנו זאת: מיהו רומיאו, ומדוע בטוחים כל כך
אנו שרומיאו היה בעל כוונות טובות מן היסוד? כאשר שייקספיר
כתב את מחזהו, לא שיער בנפשו מה יצלח ויגדל מחזהו הקט. ומדוע
הוא צמח כל כך לגובה? כי הרי בעיניי מילותיו הקסומות אשר כבלו
את יוליה בידי רומיאו האוהב נשמעות כמו רעל, ולאו דווקא כמו
ששייקספיר רצה שיישמעו. והרי הוא רצה נעימת נעורים, אהבה חסר
מכשולים, וגם אם לא התכוון לכך, שתחיה לנצח. בעולם שבו התנפצו
הבועות, אני לא מצליחה כבר לשמוע את רומיאו האוהב שהתכוון כל
כולו לאהוב את יוליה תמיד, ואכן קיים. אני מצליחה לשמוע רק
מילים ריקות, נפוחות ממשמעות עד שהתפוצצו וברח הכל, ונשאר רק
עטיפה יפה וצבעונית, שלא בכדי תוכל להטעות את שומעיה ולתת להם
הרגשה כאילו היו מלאות. מילים ארסיות נוטפות דבש רעיל, שכמוהו
יכול בטיפה אחת להרעיל את רומאו ויוליה גם יחד, והרי שלבסוף
עשה כך. אני מודה, גם אני בסוף הזלתי דמעה, כנהוג. אולם, לא
כנהוג כלל. אנשים רבים בכו כשראו בדמיונם או על מסך הטלוויזיה
אוהבים, אשר מתו מוות ייסורים ללא צורך, אולם אני בכיתי, אני
בכיתי מצער מעצם העובדה שאבדה תמימותי כליל, ולא הצלחתי כבר
לראות את רומיאו ויוליה הנאהבים. לא הצלחתי לראות את האהבה
המלאה, אלא את הריקה וחסרת התכלית. אכן בכיתי על כך, כי גם
הטוב שבשחקנים לא יכל להביא אותי לידי בכי מהסיבה הנהוגה
להיחשב כנכונה. אני מבינה פתאום כמה גדלתי בשעה האחרונה;
בתחילת הסרט עוד יכולתי לראות את האהבה היפה, והנכונה מן
הסתם. אך ככל שעבר הסרט, חשכו עיניי. בעוד שמריבת הבתים נראתה
כה אמיתית, האהבה שפרחה נראתה מבוימת. בעצב וביגון רב
משתיארתי לי בתחילה שאכתוב זאת אני כותבת. אני מבינה כמה
בגרתי מהפנטזיות שחוויתי זמן כה רב. ובמקביל כמה טיפשה אני.
לא אבין לעולם מדוע אנשים אחרים שיודעים אותה מציאות כמוני
ואף יותר מסוגלים לראות את האהבה, ואני לא. אולי יום אחד
אבין... אהבת המוות של רומיאו ויוליה גם היא אינה אמיתית, או
שמא כן? האם יכולה לפרוח עוד אהבה בעולמנו? איך אפשר בכלל
להתמכר לרגש כלשהו שבסופו יביא תמיד אכזבה? אכן, שואלת אני
איך צפו רומיאו ויוליה בסכנה ולא עשו דבר, איך יכלו? אני כבר
לא זוכרת שזה סיפור לא מציאותי, חלק מהסיפור הוא מציאותי לכל
דבר, וחלקו האחר נתון עדיין לפרשנות.
"זהו המזרח, ויוליה היא השמש", רומיאו זועק מתוך החשכה, חשיכה
שלעולם לא תפוג, ולא תיסוג.
רומיאו יושב לו בחושך, ומבין את מילותיו הוא.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"אז...אתה הולך
להכין חביתה?"


מתוך ספר טיפשי
שקראתי.



בוליביה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 15/11/06 23:18
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נוגה גל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה