היא עמדה מול המראה הגדולה בחדר השינה וסירקה את שיער השיבה
הדליל שאיתר את פדחתה.
כשסיימה ניגשה אל המטבח בכדי להכין לעצמה את ארוחת הבוקר
הדלה. כמו תמיד שני צנימים, מעט ריבת תותים שהיתה מכינה
בעצמה, מעט גבינה לבנה וספל מלא בנס קפה מהביל.
באותו היום חל יום הולדתה של גברת פניה, מה שהיה אמור להיות
דבר מה שישמח אותה ויניח בצד את הבדידות, העצבות, הלאות
והגעגועים. אך לא כך היה.
בתה קטי המתגוררת בלונדון עם בעלה ג'ון איש עסקים אנגלי
ושלושת ילדיהם בקושי טרחה להרים טלפון ולברך את אימה.
בנה אורי נסע לאילת עם אשתו רותי ובנם היחיד אוהד וסיפר שלא
היתה ברירה ומדובר בסמינר חשוב שרותי חייבת לעבור לשם קידומה
בחברת מוצרי הטיפוח והיופי בה היא עובדת. עוד הוסיף מזל טוב
קלוש ואמר שיבוא לבקר בסוף השבוע.
חלק מחבריה כבר הלכו לעולמם חלקם חולים או רחוקים ממקום
מגוריה בשכונה ישנה בדרומה של העיר חיפה.
לפתע מצאה עצמה פניה בודדה מתמיד ונתקפה געגועים עזים לאחד
שהיה חסר לה יותר מכל. היה זה בעלה המנוח נחצ'ה שעזב אותה
לפני קצת יותר משנה.
רגע לפני שהחלה לבכות מכובד הבדידות והעצבות התעשתה והחליטה
עם עצמה שהיום הוא לא יום מתאים להתעצב בו ולבכות על מי שנמצא
רחוק ואין ביכולתו לחגוג איתה או על מי שלא נמצא עוד כלל וגם
אם רצה לא יוכל להיות לצידה ביום חגה.
היום זהו יום הולדתה ומוטב להפיק ממנו את הטוב ביותר. יום טוב
לסדר ולנקות את הבית זמן רב לא ידע הבית סדר וניקיון חשבה
לעצמה. ילדיה היו עסוקים מכדי לעזור במלאכה זו.
מבלי לבזבז זמן יקר התחילה במשימה שהציבה לעצמה.
תחילה החלה מנקה את המטבח. על המקרר ראתה מגנט בצורת כינור
שקנתה יחד עם נחצ'ה בזמן שהיו יחד בטיול שורשים בוינה
שבאוסטריה ארץ מולדתו.
משם המשיכה לחדר האמבטיה בעודה מסדרת את ארון התרופות מחפשת
תרופות שפג תוקפן מצאה לפתע סכין גילוח ישן וחלוד של בעלה.
בכל מקום בו ניקתה נתקלה בנחצ'ה ונתקפה געגועים עזים.
אך למרות הכל המשיכה במלאכת הניקיונות בכדי להעסיק את עצמה
ואת מוחה הכבד.
אחוזת תזזית ונמרצת מתמיד החלה לסדר את חדר השינה. פתחה את
ארון הבגדים הגדול הניצב מול מיטתה אותה המיטה שצידה הימני
התייתם לפני קצת יותר משנה.
בתוך הארון הבחינה במאגזינים הישנים. אותם מגאזיני התרבות
שהיה מקבל בעלה בחבילות דואר רשומות מאוסטריה מידי חודש
בחודשו.
היא הרימה את המאגזין העליון מן הערימה הגדולה כדי להציץ בה
ולהיזכר שוב בנחצ'ה ולפתע נשמטו אל הרצפה כל המגאזינים.
להפתעתה הגדולה הבחינה בקופסה ירוקה לא גדולה במיוחד אך בהחלט
לא קטנה שהיתה חבויה מאחורי ערימת המאגזינים.
היא היתה עטופה וארוזה היטב ולחזיתה היתה מצורפת מעטפה ועליה
כתוב "לפנוצ'קה".
מזועזעת ונרגשת תלשה את המכתב מן הקופסה ואספה אותו אליה.
תחילה נשמה אותו ולאחר מכן עזרה אומץ והחלה לקרוא.
"לפנוצ'קה אהובתי.
אספתי לך מזכרות, תמונות, מכתבים ועוד דברים חשובים של שנינו
כדי שתמיד תזכרי אותי ולא תרגישי בודדה. בנוסף צירפתי מעטפה
ובתוכה ששת אלפים דולרים במזומן שחסכתי כדי שיהיו לך לימים
קשים אך אני מקווה שלא תזדקקי להם בדרך זו.
אוהב אותך לנצח שמרי על עצמך על ילדינו ועל הנכדים. עוד נפגש
מחכה לך ושלך תמיד נחצ'ה."
מבלי להסס פתחה פניה את הקופסה התבוננה בתמונות במזכרות ובכל
הדברים שהיו בפנים.
תוך מספר רגעים הציפו דמעות של התרגשות את עיניה העצובות
וזלגו על הקמטים הדקים שעל לחיה, חיוך הציף את פניה ומילא את
שפתיה הפצועות.
בעודה מתבוננת בתמונתם המשותפת מטקס בר המצווה של נכדם אוהד
חייכה בשנית וחשבה לעצמה...
איזה מזל שכולם נסעו ואף אחד לא כאן. כל כך טוב לי פה יחד עם
נחצ'ה ביום הולדתי השבעים ושמונה.
היא בהתה בתמונה ולחשה "תודה נחצ'ה זהו היום המאושר בחיי".