בחור צעיר הגיע לנהר בסביבת עיר מגוריו כדי לעמוד על אמצע
הגשר החוצה אותו. הוא האמין שאם יתמיד בכך יום יום יגיע המזל
גם אליו והוא יבחין בכוכב חדש.
הוא נהג לשבת שם ולהביט בהשתקפות הכוכבים במים הנקיים, בעוד
רגליו יוצאות משטח הגשר ומיטלטלות מעל הנהר.
כעבור שנים, כשהגיע יום הולדתו החמישים, ערכו לו בני משפחתו
וחבריו מסיבה מיוחדת שבה הציעו לו לבלות את לילותיו הבאים
בבית.
הוא שמע בעצתם וכך מצא עצמו מוותר על ההנאה שבישיבה על הגשר
מעל הנהר, כפי שנהג עד כה. 'הרי מה יופיע לעיניי עכשיו', חשב
לעצמו, 'שלא הופיע חמישים שנה. התבגרתי וחיי כבר אינם כתמול
שלשום.'
לילה אחד החליט, בשל הסקרנות שהפרה את מנוחתו זמן מה, לבקר את
הנהר ולו רק כדי לחוש את האווירה הטהורה ששררה באזור באותם
ימים שבהם נהג להמתין בציפייה למזל אשר יום אחד אולי יאיר לו
פנים בהשתקפות המים.
לפתע, מרחוק, הבחין בילד קטן שישב בדיוק כפי שנהג לשבת הוא
עצמו בצעירותו. האיש חשש להתקרב אליו, שמא יפר את שלוותו של
הצעיר.
אולם אחרי שהתקרב עוד כמה צעדים גילה כי הילד כלל לא מביט
לעבר השתקפות הכוכבים בנהר. עיני הילד היו עצומות. לצדו הייתה
מונחת מחברת עבה. האיש החליט להמתין ולהתבונן במעשי הילד עד
שהאחרון יסיים את מלאכתו. הילד קם והתקדם לכיוונו של האיש.
"שלום לך", חייך הילד לעברו. הוא הופתע מאוד לגלות שמבטו של
הילד נראה זוהר בדיוק כפי שהיה מבטו אז, באותם ימים.
"שמתי לב שאתה יושב מעל הנהר", פנה אליו האיש, "ולא מביט אל
המים."
"אכן", הנהן הילד.
"אז לשם מה אתה מגיע לכאן?" התעניין האיש.
"כבר שנים שההורים שלי מספרים לי על איש שמגיע לכאן מדי ערב",
אמר הילד, "ומחפש את המזל שלו. רבים באזור מאמינים ביכולתו של
הנהר לגלות לך את הכוח העצום הטמון בך על ידי כך שאתה מתבונן
בהשתקפות הכוכבים וממתין לכוכב חדש שייוולד."
"עדיין לא ענית לשאלתי", התעקש האיש.
"כמובן", ענה הילד וחייך. "כשסיפרו לי שיום אחד חדל האיש
להופיע על ראש הגשר, החלטתי להתיישב בדיוק כפי שנהג הוא לעשות
ולאחוז חזק באמונה שלי. אך מהרגע שעצמתי עיניים ראיתי כוכב
עצום, מרהיב ביופיו. החלטתי לשמור על הגילוי לעצמי ולשמוח על
המזל שלי. הרי זהו רק היום הראשון שלי פה."
האיש חייך, התקרב לנהר ועצם את עיניו. כוכב גדול נגלה לפניו,
מרהיב ביופיו, כזה שמעולם לא תיאר לעצמו שישנו שם, בפנים.

(סיפור זה מופיע כהקדמה לספר "שבע" מאת אסף בר. כל הזכויות
שמורות להוצאת סער ולמחבר).