על בירה אחת


"תזמיני אותי לבירה, ואעזור לך." אמר הזר.
"תעזור לי במה?" שאלה מופתעת.
"את אנושית. החיים שלך לא יכולים להיות מושלמים, חייבות להיות
לך בעיות כלשהן."
"ומה אם אכן חיי מושלמים ואני מאושרת?"
"הכרתי כבר אלפים ואלפים של בני אדם. חלקם נראים בהתחלה
מאושרים, למעטים יש הכל כדי להיות מאושרים ונדירים אף כמעט
מאושרים. אבל לא אחד מהם באמת מאושר."
"ואיך אדע שבאמת תוכל לעזור לי?"
"את לא תדעי אלא אחרי עזרתי.
רק אומר לך שכבר עזרתי בעבר למאות נשים יפיפיות כמוך. לרובן
כמעט בשלמות.
למעטות, אשר בעיותיהן טמונות בשריטות החרוטות כל כך עמוק
במוחן, עזרתי גם כן, אך רק במעט האפשרי."
"ואם אכן תצליח לעזור לי, מהו הדבר שתרצה בתמורה?"
"בתחילה, רק את הסיפוק מעזרה לזולת.
לאחר, אציע לך ידידות, אם תעני בחיוב תהיה לי ידידה.
בשלב כלשהו אנסה לשכב איתך, ואם אכן נשכב, תהיה לי יזיזה.
ואם לא, הרי נשארה לי ידידה או הרגשה טובה. כך או כך אני
מרוויח את תמורתי."
"אני מסכימה לקבל את עזרתך."
"אם כך, הדבר הראשון שאת צריכה לעשות הוא לספר לי בקיצור את
חייך, עם דגש על הארועים המשמעותיים לדעתך.
אחרי כן, ספרי לי את בעיותייך. אם אינך יודעת את כל הבעיות,
ספרי לי רק את אשר את יודעת, ואני אשלים את השאר. אך אנא
תבדילי בין בעיות לבין מצבי רוח הזקוקים לעידוד, בעידודים אין
כל עזרה לטווח הרחוק."
היא סיפרה לו.
"אך הרי איני יכול לעזור לך במאום."
"מדוע?" שאלה מופתעת זה בפעם השנייה.
"כיוון שכל בעיותייך, ללא יוצא מן הכלל, זהות לחלוטין לבעיותיי
שלי."
"אם כך מה יהיה רצונך עכשיו - לראות אותי כל בוקר במיטתך, או
שמא לא לראות אותי עוד לעולמי עולמים?"
"אני רוצה לראות אותך כל בוקר במיטתי. ואצטרך לא לראותך עוד
לעולמי עולמים."
הזר קם ויצא מהפאב. והיא לא ראתה אותו עוד.
אך הרגישה עצבות מתוקה כזאת, שלא חשה מעולם, והתעודדה.