הכרנו פעם, וחיינו את צלילי הים,
הכרנו אז, ולא ידענו אחרים לעולם.
השפתיים היו חיוורות,
החיים עוד לא הראו כיוון,
אך אנחנו ידענו ושמענו ללחישות הלב.
מי אמר ששירי אהבה הם דבר יפה?
מי אמר שיש בכלל אהבה בעולם הזה?
נמאס לי כבר לכתוב על אהבה,
תן לי לחבק אותך במקום, תן לנשק.
תן לי לאהוב אותך כמו פעם, כמו בעידן התמימות.
כאשר שנינו היינו ילדים חסרי גבולות,
אוהבים את החיים ומקבלים בחזרה הכל.
תן לי להחזיר את הגלגל האחורה, ואהיה אסירת תודה.
תן לי אותך, נשמת חיי.
אין עוד משחקים, עכשיו רק אתה ואני,
ניצבים מול עולם זה יחדיו,
תן לי את ידך, אהיה כנר לרגליך,
קח את ידי ואחזקה חזק,
כי בלעדיך אני נופלת לתהום,
תהום של להיות בלעדיך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.