ברגע הפך הכל אפור
הים גואה כעת,
וכמה שזה עצוב לראות פרפר שמת.
בהתחלה הוא עוד גולם
עטוף מצע משי מואר
כמו מלאך בשמיים,
כמו נסיך הצף על נהר.
משהו התחיל, רגע מדהים
אבל מהר מאוד זה נגמר
"ולפעמים פרפרים מתים"
כך האיש בשדה אז אמר.
שם בשמיים, בין עננים אפורים
אמנם רק פרפר
אך עף עם ציפורים.
בשדה חיטה, באויר משכר
קיימת איזושהי אמת,
שם, בגבעה מלוכלכת
על סלע מאובק
שוכב פרפר מת.
וכמה שזה עצוב כשפרפרים מתים.
לא עוד גולם
לא נסיך
לא מלאך
רק פרפר קטן ויפייפה
שנרדם במקום עצוב כל כך.