הוא מגעיל אותי. הוא פשוט מגעיל אותי.
י'חתיכת בן זונה! מה נראה לך?
(ולמה השפה שלי זולה כשאני עצבני?)
אז היא מלאכית. בסדר. צדיקה מהגיהנום! משמיים!!
היא, היא רוצה להיות אצל אמא שלי באחת עשרה וחצי, ואני והאח
השמן שלי לא רוצים. פשוט לא בא לנו. ולא רק שהיא רוצה, אלא
שהיא עבדה היום כמו חמורה על הארוחה בבית, והיא מלאכית, והיא
רק רוצה לעזור לאמא שלי להכין ל-י את היומולדת... בשבילי!
אז מה הזין פה? למה יש לה לב כל כך טהור, טהור מדי בשבילי?
כבר עשרים שנה שאני המקום השני אצל האבא הגרוש שלי. שלא נדבר
על אח שלי, אחיה התאום, שהוא מקום שלישי. מה זאת ההיררכיה
הזאת? ולמה עכשיו זה כבר לא משנה?
אז ביטלתי מחר את עידו ואת תום מג'חנון. הם לא יבואו לאכול.
אז נצא באחת עשרה. אפילו שהיא הזמינה את שאר המשפחה לאחת וזה
עשר דקות נסיעה.
המועקה הזאת בגרון עוד תאטום אותי לגמרי.
אז יצאתי אפס, כזה קטן.
היא המלאכית הצדיקה, ואני האפס הקטן שמתעצל לעזור לארגן לעצמו
את הארוחה (ניחא שזה ראש השנה וזה לאו דווקא לכבודי...),
שנותן לה לנסוע לבד ולארגן עם האמא-לא-אמא הזאת את הכל,
בשבילי, כשאני אשב בבית עם החבר'ה שלי ואצחק ויהנה ויגיע כמו
מלך מפונק לארוחה שהם הכינו רק בשבילי. ינגבו לי את התחת.
זהו, הוויכוחים האלה הם חסרי משמעות וזה כרטיס לכיוון אחד. את
התכונות הרעות שלי במשפחה כבר הפגנתי.
ולא רק שאין לי זין לשנות את זה עכשיו,
אין לי איך,
ואני לא רוצה.







בשביל ההורים שלי?


הדס - מקום I (עקפה אותנו בסיבוב והשאירה ענן אבק דק.)


אורן - מקום II (שלא מתאמץ, מיד נבין למה...)


ארז - מקום III (שנמצא הרחק הרחק מאחור, כלום לא יעזור.)


וגם אחרי שהם ימותו,
ככה נזכור את זה.