לפעמים בורחים, רצים, קופצים מעל משוכות. אני מקווה לרוץ מעל
משוכות, זו הרגשה כל כך טובה...
כביסה. איזה חשוב לעשות כביסה. גם כדי שנוכל להשתמש באותם
בגדים שאתה אוהב ואולי גם לא אוהב וסתם לובש אותם כי כולם
חושבים שהם יפים, אבל בכלל לא נוח לך בהם, וגם כדי להרגיש
נקי, מריח, מצוחצח, מבריק, נוצץ.
כביסה, סבתא שלי נוהגת לעשות כביסה כל יום. הכביסה בעיניה, אם
אתם שואלים אותי, היא סדר היום שלה...
דבר ראשון היא אוספת אותה מכל פינה אפשרית בבית, גרביים שאין
להם חלק שני, זוג תחתונים מסריחים, חולצות עם עיגולי זיעה
בבית השחי, מכנסי ג'ינס שהחלק התחתון והאחורי שלהם כבר קרוע
מלסחוב רגליים ואפילו כמה טי שירטים תמימים שרק לפני כמה שעות
עברו כבר כביסה, קופלו והוכנסו לארון וסה"כ היו קורבן
להתלבטות קשה של איך להיראות היום, מגבות מטבח שסופחות אליהן
חיידקים ופירורי לחם גסים ושאר בדים שבעתיד יהפכו לסמרטוטי
אבק נוחים או לכיסוי כרית דקורטיבי לחדר האורחים.
אחרי שאספה את הפריטים היא מוודאת שלא הפקירה אף בגד בשטח
כשהיא צורחת על כל עובר אורח שיתן לה את כל שאריות הבדים שבהם
השתמש בימים האחרונים ולשיקולו ראויים להגיע למעמד של לעבור
כביסה ולהתנקות. בטענה חריפה שהיא צריכה למלא את מכונת הכביסה
כאילו שאם המכונה לא תהיה מלאה עד אפס מקום היא לא תתנקה כמו
שמכונה מלאה מתנקה, כאילו הבגדים יוצאים למשימה והכי טוב שהם
יוכלו לעשות הוא עם כמה שיותר כוח אדם, עבודת צוות.
לאחר שסיימה את הבדיקה ש"השטח נקי" והטרידה את מנוחתו של כל
אחד, מתבצע המיון. בתהליך המיון היא מפרידה בין כביסה גסה,
צבעונית, לבנה ועדינה. כל פריט שלא עבר מיון סופו להתערבב
בסביבה שלא מתאימה לו כלל וכלל ולקבל את אופי הבגדים הגסים,
הצבעוניים, העדינים או הלבנים. ערבוב שיכול לגרום נזקים לעתיד
ואף נידוי ודחייה, במקרים מסוימים הוא לא ייראה עוד בציבור
ובמקרים חריפים יותר הוא לא יילבש לעולם ואפילו יהפוך לסמרטוט
אבק נוח.
אסור שיהיו טעויות! אם בגד גס צבעוני ותמים מתחלק לערמת
הלבנים והעדינים, כל הבגדים העדינים יושפעו בצורה גורפת מאותו
פריט דומיננטי.
טוב, אז הנה, אחרי חודשיים, אולי אפילו קצת יותר, במקום שהכי
לא חשבתי, אני ממשיך...
כל החיילים כאן, אני לא יכול להסתכל בלי לקוות שזה הוא.
איך אני כותב עכשיו?
אולי אני אקשר את החיילים למדים, כן, המדים! איך שכחתי?!
סבתא, כביסה, זוכרים?... בינתיים כשסבתא שלי הכבסנית כבר
מילאה מכונה שנייה, עכשיו זה כבר הלבנים והעדינים. בינתיים,
באותו הזמן שהבגדים נמצאים בשיא האקט, בעבודה הקשה, במשימה,
ותאמינו לי שהם עוברים חוויה קשה אבל הם מרוצים מזה, הם
מסופקים, לפעמים הם סחוטים אבל בסופו של דבר, כשאור של אחר
הצהריים מופיע והם נקיים ומקופלים והכל רגוע מסביב, מין צבע
אפרסק כזה. אז בינתיים, סבתא לא מוכנה שיראו אותה יושבת, נחה,
שותה לימונדה, לא, לעולם לא, באותו הזמן היא מנצלת את הפנאי
לעבודה מקבילה - המדים. זה קורה בדרך כלל בסוף שבוע,
כשהחיילים שבים הביתה. כאשר הם סיימו כביסה וכמובן, מחובה
לאומית, קיבלו מכונה אחת רק ובמיוחד בשבילם; יותר מזה, אפילו
את המייבש הפעילו עבורם. אפילו בימי קיץ חמים כשהכביסה
מתייבשת על החבל בשניות, הם מקבלים את המייבש, כי מה לא ניתן
בשביל החיילים שלנו.
ואז היא מוציאה מן המייבש, שלא נדבר על כמה היא דרוכה כשהכל
פועל שם ומחכה לרגע שהצפצפה האלקטרונית תורה לה שאפשר להסתער,
לחלץ את הבגדים מן המכונה ולהמשיך בסדר היום.
עכשיו כשאני חושב על זה, מבחינתה זהו הרגע הכי מתסכל שביום,
ברגע שבו היא מוצאת עצמה בחוסר מעש, משאירה את דלת חדר הכביסה
פתוחה לרווחה כדי שתוכל להיות קשובה למהלכים, לצפצפה, אם יש
בגד שזועק לעזרה שלה.
אני חוזר רגע אחורה לתהליך המיון, שבו סבתא לא רק שולחת את
הבגדים לעבודה בצורה הכי נוחה להם, יש כאלה שמעדיפים הפוך, יש
כאלה שמופרדים אחד מהשני כמו גרביים, שלמרות שרצו לקפוץ ככה
למכונה ולחוות את זה ביחד, סבתא החליטה בשבילם שלבד זה הכי
אפקטיבי, יש לה ניסיון של שנים, היא בטוח יודעת יותר טוב מה
טוב בשבילם.
ובמיון גם נכנס השלב שבו נבדקים הכיסים, מצחיק מה היא מוצאת
שם, אצל אבא זה בדרך כלל מטבעות של חמישה שקלים בשביל העגלה
של הסופר ומלא מלא קבלות, אצל החיילים זה תעודת חוגר שאם לא
סבתא, כמה משפטים הם היו צריכים לעבור. ואצלי? אצלי בדרך כלל
כבר אין כלום, אולי בגלל שאני כמו סבתא.