המוזה שלי היא גבר צעיר עם חזה שעיר,
משקפופר ואתאיסט, ושיהיה נודיסט,
גוף של דוד (הו, כן!) ושיידע לנגן
על משהו, כינור או גיטרה. וגם לזיין.

שישכור לו דירה בחיפה. (אפשר אפילו עם שותפה:
נגיד, אוטרפה או קליאו - אחת שיודעת מיהו.)
גם למשוררות מגיעה מוזה אחת ראויה!
לא די לכם שסאפו נאלצה להסתפק במה שהיה?

פעם, כדי לקבל השראה, כולם נסעו לבתי הבראה.
פגשו שם מוזה סוחפת, שבאה למות משחפת.
סחבו בשבילה את התיק, שוחחו על Die Romantik,
ולא העזו לגעת בה, כך שאפילו אפלטון הסמיק.

אין סיכוי שאסכים לזה! תנו לי גבר שעיר-חזה!
ואם תחסר השראה לי, שיתן לי קצת מין אוראלי.
שיהיו לו שיערות בעכוז. אני אקרא לו "מוז".
(כלומר - בננה.) והוא יכתיב לי שירי קודש, חול ובלוז.