[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








כשנולדתי,
לא הייתי חושבת
שיום יבוא
ואני אהיה
ככה

כשגדלתי
הבנתי שאני
כמו כולם פה
מעגל כזה
ללא יציאה

התבגרתי
והיה יותר קשה לשרוד
החיים הפכו למרדף מתמשך
אחרי הרגעים המאושרים
חיפוש של האור בקצה

נהפכתי לאמא
ילדיי שלי
סבלו בדיוק כמוני
ולא היה לי דרך לעזור להם
לא היה לי מה לתת להם
כדי להקל על כאבם

העוני הזה,
הוא שמיים כהים
ללא נקודת אור
ללא שמש
הכאב הזה
כששוכבים לישון
זה לא כאב שרופא יכול לרפא

עכשיו אני כבר על סף הקץ
ואני עדיין באותו המקום
חיי היו מרדף מתמשך
ולא היה לי אפילו חלום
חיכיתי שיבואו להציל אותי
חיכיתי שהמדינה תתעורר

אני לא יכולה ללכת בלב שקט
כשאני יודעת
שילדיי שלי
וילדיהם
וילדי ילדיהם
ישארו כאן
לנצח
ויכאבו...


             




נכתב בעקבות ביקור בשכונת התקווה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אלוהים מרחם על
ילדי הגן, אבל
כשישראל חוזר
מהעבודה ואין
אוכל...
נו, הוא לא
אלוהים.

האשה הקטנה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/9/06 18:09
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
בר קירשנר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה