המלחמה הגדולה הראשונה:
בניגוד לאלים הגדולים של דראקיריה, האלים שלה לא פעלו יחד כלל
וכלל, היות והווייתם היא שונה בין כל אל ואל, אבל עד לעידן
הדרקון לא התרחשה אף מלחמה פתוחה בין האלים, וכיוצא בזאת, בין
מאמיניהם. בעידן הדרקון, החלו האלים לחרחר מלחמה בינם לבין
עצמם, כל מאמיני האלים החלו להתגודד לצבאות גדולים ולא עבר
זמן רב עד שנוצר מצב שהדבר הקטן ביותר ייצור פיצוץ אדיר
שיתחיל מלחמה בסדר גודל שדראקיריה לא ראתה מעולם.
העולם כולו התחלק לשלושה מחנות, מאמיני האור מול מאמיני
החושך, ומאמיני השוויון באמצע. מאמיניהם של כסטי, קנוק, דריגו
וקסטלום היוו את מחנה האור. מאמיניהם של אימונד, אילקיט,
טורמו ולאמון היוו את מחנה החושך. ומאמיניהם של אפרט, ונף,
ואנדרוג'י היוו את מחנה השוויון.
המלחמה הייתה נוראה וארוכה ולבסוף נשארו לוחמי האור של כסטי,
שהונהגו בידי גנרל רנגול האדום מול צבא האופל של אימונד
שהונהג בידי השחור הידוע לשמצה.
מסופר כי כאשר השחור הגיע אל שדה הקרב בצורתו האמיתית (צורת
הדרקון) ומאחוריו צבאו העצום הוא צחק בקול על המספר המועט עד
כאב של לוחמי האור, גנרל רנגול האדום (שהיה בצורתו האנושית)
פשוט התהלך לכיוון הצבא האדיר, משאיר את חייליו מאחור בעוד
השחור צוחק. רנגול החל לרוץ ומהירותו גברה כל כך עד שנראה כמו
כתם אדום שנע לרחבי שדה הקרב, הכתם האדום התקרב אל השחור
והתרומם לאוויר, השחור הפסיק את צחוקו באחת והרים את ראשו
במטרה לבלוע את הגנרל והמצב נראה כאילו החושך הולך לגבור על
האור ודראקיריה תשקע בו לנצח. אבל מה שקרה אז הפתיע את כל מי
שהיה נוכח במקום. בהבזק של אור אלוהי ראשו של השחור ניתק
מגופו ללא קול, וגנרל רנגול האדום נחת מצדו השני של הדרקון
ללא פגע, בידו חרב גדולה ובוהקת, מעוצבת להפליא ויפהפייה.
הגנרל נעמד בהתרסה מול כל הצבא העצום של החושך וצעק "זוהי
מביאת האור חרבו של רנגול האדום, אשר חושלה בידי לונאר וסולאר
יחדיו בלהבותיו של צ'אר. היא אובדנכם! אני אתן לכם הזדמנות
להיכנע או לנוס על חייכם." צבא האופל כולו רחש כאילו הוכה
במכת ברק ואז החלו לבקוע צעקות ממנו, בתחילה מעטות, אבל לאט
התווספו עוד ועוד צעקות, צעקות כעס ולעג שהצחינו את האוויר.
במהרה כל הצבא צרח בשאגות קרב, גנרל רנגול האדום עמד מול הצבא
הזועם ואמר בפשטות "חבל מאוד".
כל הצבא הסתער עליו כמו גל שחור, אפל ומצחין, לרגע הגנרל נעלם
אבל אז הוא הופיע באוויר מעל ים האופל שעמד מתחתיו, נקודת אור
אדומה ובוהקת מעל חושך אינסופי. "אני נתתי לכם הזדמנות לשמור
את חייכם או לפחות למות בכבוד אבל אתם מתעקשים ברצונכם
למות!" ובעודו צועק את המשפט הזה באוויר הוא הרים את מביאת
האור לשמיים והוריד אותה בחתך אדיר שפילח את האוויר באור
מסנוור ויצר גל הדף ענק ובוהק שחתך בים האופל ויצר מכתש אדיר
באדמה.
מחצית מהצבא הושמד בלא עקבות ורבע מהחצי שנותר היו פצועים מדי
כדי לזוז. אלה שיכלו לזוז צווחו בבעתה לאחר כמה רגעי שיתוק
מוחלט והחלו להתפזר הרחק מהמקום שבו פעם עמד הצבא האדיר ביותר
בתולדות דראקיריה והרחק מה"מפלצת האיומה" (ילדים מסוימים
עדיין שומעים סיפורים לפני השינה על איך סבא הצליח לחמוק בעור
שיניו מהמפלצת האדומה והנוראה בעלת הטופר הלבן שהשמידה ערים
שלמות והרגה מיליונים להנאתה). גנרל רנגול החזיר את מביאת
האור לנדנה בעודו עושה את דרכו למטה מן האוויר לקול תרועתם של
כל לוחמי האור... "הריעו לגנרל רנגול האדום!, הידד!, הריעו
למביאת-האור!, הידד!, הריעו לאלים הגדולים, הידד!"....
וכך מלחמת הדרקונים נגמרה.
המישור שבו נערכה המערכה האחרונה של המלחמה נקרא מישור
הניצחון, ההר שממנו ירדו יצורי האופל של אימונד והשמידו את כל
מה שבדרכם, כולל הכפרים והישובים הרבים שהיו על ההר נקרא הר
הדמעות.
אף יישוב לא הוקם בהר הדמעות מאז הטבח, ההר שחור כולו ורק
שרכים ועשבים שחורים צומחים עליו. פעם בחודש, בליל לונה מלא,
ההר נצבע באדום דם כאשר נשמות הנטבחים זועקות בבכי על חייהם
שנגדעו באכזריות חסרת רחמים וסיבה.
מישור הניצחון מחולק לשני חלקים, מחציתו במקום שעמדו לוחמי
האור פורח וירוק, ומחציתו במקום שעמד צבא האופל יבש ומת,
המכתש שיצרה מביאת האור עדיין עומד כעדות נצח לניצחון האור על
החושך.