לפעמים אני אוהבת להחזיק את כל העולם על הכתפיים
אבל יש עכשיו יותר עולם מבדרך כלל
ובא לי שהוא יחזיק אותי.
(זאת זכותי).
הארץ הזאת זקוקה לתושבים,
אבל אנחנו רק רוצים לדעת שאם נטוס
היא תהיה כאן כשנחזור.
בצביעות אנחנו מחניפים לה:
"ארץ זבת חלב ודבש" ו"רק בישראל"
ואז בינינו לבין עצמינו נתלחש:
"אין לי ארץ אחרת".
כמה בוגדניים אנחנו:
ילדי לוחמים
נכדי פליטים
ניני אנשי חזון-
שנתנו הלוואה של תקווה לעתיד,
ואנחנו לא משלמים אותה באושר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.