[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הדייר

אני מודה שכל מה שראיתי בהתחלה היו שדיים מדהימים וחצופים.
רק אחר-כך הרמתי את הראש ונתקלתי בעיניים המימיות ובמבט המתגרה
ששאל " כן "?
התחמקתי ונכנסתי למים , עשיתי 40 בריכות כרגיל והלכתי הביתה
בלי לתת בה מבט נוסף.

שלושה חדשים לאחר מכן, כבר היתה בינינו היכרות מסוימת.
בעצם בלתי-נמנעת  -  אני בא לבריכה כל יום והיא הייתה המצילה.
מבטים מגונים כבר לא נתתי בה ,ואם כן אז קצת ובטוח שהיא לא שמה
לב, אבל מדי פעם כשהייתי מניח את העיתון על הכסא -  הרי אי
אפשר לקרוא בשחייה  -  והיא היתה שואלת אם מותר הייתי אומר
שבטח ולמה לא.
בזה הסתכמה בעצם מערכת היחסים שבינינו עד שיום אחד,
כשיצאתי מן המים אמרה לי "איזה נאכס , אי אפשר למצוא פה חדר."

היא עברה על כל הלוח, אבל בתל-אביב יקר מדי.
לא הבנתי למה, עד שהסתבר לי שממשכורת של מצילה באמת שאי אפשר.
נהיה לי לא נעים כמו שנהיה למי שיש לו כשהוא פוגש את מי שאין
לו.
לא חשבתי פעמיים ואמרתי לה שיש לי חדר בשבילה.
שאני גר לבד בדירה של 4 חדרים ואחד ממש עומד ריק בלי שימוש.
וכמה אתה רוצה ?
כלום .
מה כלום ?
כלום ,  אמרתי לך שהחדר פנוי .
הוא לא עולה לי כסף אז למה שאקח ממך?
ומי מנקה לך את הבית ?
זה בסדר .יש מי שמנקה .
ומי מבשל לך ?
אני מבשל לעצמי ואין הרבה שיודעים לבשל טוב ממני .
אז איך אני אשלם לך בכל זאת ?
את לא.
לי יש חדר מיותר ולך אין איפה לישון .אני באמת לא צריך ממך
כלום.







היא נתנה בי מבט חודר, מנסה לברר את כוונותי הנסתרות
ולאחר שהגיעה למסקנה שכנראה שאין כאלה אמרה פתאום, מחר אני
באה.


בשבועות הראשונים כמעט ולא הרגשתי בקיומה.                
  בעצם ראיתי אותה בבריכה יותר ממה שראיתי אותה בבית .
                   אני יוצא מוקדם בבוקר וחוזר די מאוחר
ובסופי שבוע היא היתה נוסעת      
                   להוריה, למושב בדרום הארץ.
רק בימי ראשון כשהמטבח היה מתמלא באבוקדו ותפוזים,
הייתי בא לחדר של שירלי ואומר לה שתודה ולא צריך והיא היתה
אומרת שזה המינימום וחוץ מזה, עירוני אחד, תראה איזה טעם יש
לירקות טריים מהמושב ותהנה.

השדיים שלה המשיכו להעסיק את דמיוני,
אבל עכשיו אסור היה לי אפילו לחשוב על זה .הרי היו לי רק
כוונות טהורות כשהזמנתי אותה לגור אצלי. חוץ מזה היה לה חבר.
לא ראיתי אותו, אבל לפעמים הוא היה מתקשר. הטלפון היה במטבח
ואם זה היה בשבילה הייתי קורא לה . פעם השיחה הייתה ארוכה
במיוחד וכשסיימה שאלה אם היא יכולה לדבר אתי והתחילה לספר לי
שהיא לא יודעת בדיוק אם ואיך לגמור אתו את הספור.

את אוהבת אותו ?
אני כבר לא יודעת.
והוא אותך ?
זה נורא מסובך ובכלל הוא נוסע עכשיו ללמוד בגרמניה ורוצה שאבוא
אתו כי הוא לא רוצה להיות לבד.
ואת רוצה לסוע ?
לא.
אמרתי לה שלא תעשה החלטות חפוזות  -  מה יכולתי לומר לה  -
ושתראה איך זה יתפתח מעצמו.
מכיוון שכבר ישבנו במטבח שאלתי אותה אם היא רוצה לאכול משהו
וככה התחלנו להיפגש מדי פעם במטבח ולדבר.







שירלי רצתה להשלים את בחינות הבגרות שלה ,
ככה שלא היה לה יותר מדי זמן לקרוא ספרים, אבל מדי פעם היתה
מתעניינת במה שאני קורא ושואלת לדעתי על ספרים שקראה בשנה
שעברה מספרים עברנו לעיתונים ולפעמים עברנו לסלון וראינו יחד
סרט מאוחר בטלוויזיה. יום אחד חזרה הביתה נרגשת במיוחד. ישבתי
במטבח עם צלחת מרק והיא ניגשה אלי. אני חייבת להגיד לך משהו ,
נפרדתי מראובן.

כבר קרה לפני כן שראינו יחד ,על הספה שמול הטלוויזיה , סרט עד
שלוש בלילה , וכבר קרה לא פעם שנרדמתי באמצע ושירלי היתה מעירה
אותי ושולחת אותי לישון , אבל באותו לילה לא נרדמתי ועוד לפני
שהסרט הסתיים היא אמרה לי בוא , כאילו שזה היה הדבר הכי טבעי
בעולם ויחד הלכנו לחדר שלי.


שנינו היינו במכנסיים קצרים וטי-שירט . היה קר והתכרבלנו
בשמיכת הפוך היחידה. הלב שלי דפק בפראות והרגליים החלקות
והחמות שלה התחפרו ברגליים השעירות והקשות שלי . ניסיתי להפשיט
אותה והיא אמרה עוד לא אבל הרשתה לידיים שלי ללטף את השדיים
האגדיים האלה וכשהרגשתי בכף היד את הפטמות המתקשות כמעט יצאתי
מדעתי ושירלי אמרה תירגע קצת ותשכב בשקט , אני גרה פה , אני לא
עוזבת מחר. ואחר כך היא ביקשה תלטף אותי ואחר כך היא לקחה
ברכות את היד שלי ואמרה כאן , בעדינות ולאט.

הטלפון צלצל במטבח.
אני לא יודע מי השתגע לצלצל אלי בארבע לפנות בוקר. בטח טעות .
אבל יש לי מן תכונה דפוקה כזו שאני לא מסוגל לתת לו לצלצל.
ניתקתי משירלי ואמרתי חכי לי ,
אני תכף חוזר ובאמת חזרתי אחרי חצי דקה , כי לא ענו .
אבל שירלי כבר לא הייתה במיטה שלי .
מצאתי אותה בחדר שלה , במיטה שלה ,מעשנת ומפריחה טבעות לתקרה.











תעשה לי טובה ותחזור למיטה שלך .
ואת ?
אני נשארת פה .
בחייך ,אני מבטיח לך שיהיה לך טוב .
זה בטוח אבל אני לא רוצה .
אז למה ???


תראה , כשהלכת חשבתי על זה עוד פעם .
דווקא בא לי לשכב אתך ואני בטוחה שיהיה נהדר , אבל מה יהיה מחר
?
אולי טוב ואולי לא .
ומה יהיה כשיום אחד תרצה ואני לא ?
לא תעמוד בזה ותעשה לי סצינות
ובסוף אני אצטרך לעזוב את הדירה ולי אין איפה לגור  ...

שירלי צדקה ואני השתגעתי והתביישתי .
הלכתי לאמבטיה וככה עשיתי עוד פעמיים עד הבוקר וגם למחרת .
כל השבוע השתדלתי לא לראות אותה , שיעבור לי החשק .
והתביישתי
כי ידעתי שהכוונות שלי כלפיה לא היו רק כוונות של צדקה וחסד ,
כמו שרימיתי את עצמי ואותה בהתחלה.











                   תגיד ,אתה כועס עלי ?
                   שירלי נכנסה אל המיטבח וליטפה לי את הראש
.
                   אם אני לא אשכב איתך אז לא תדבר אתי לעולם
?
                   היא ניסתה ללכוד את העיניים שלי. הצלחתי
להתחמק אבל לא לאורך זמן
                   תראי , אם את חושבת שהזמנתי אותך בגלל זה
.
                   אני לא חשבתי אז , אבל עכשיו אני חושבת .
                   חושבת מה ?
                   שחלמת לשכב אתי מהפעם הראשונה שראית אותי
.







                 אני לא יודע .
                            תתאמץ ותדע .
                           אולי את צודקת .
                           בזה אני תמיד צודקת , יש לי חוש
לבנים .
                           אז מה את רוצה ?
                           שתשכח מלרצות לשכב אתי ושהכל יהיה
כמו בהתחלה .
                          שכחתי .
                          לא שכחת , אתה רק אומר .
                          אז אני רק אומר , אבל לא נשכב.

היא צדקה ,אבל מה יכולתי לעשות חוץ מלאכול את עצמי ולקלל ובאמת
לנסות להשלים עם המצב . יום אחד כשנדמה היה שהעניינים כבר
נרגעו, שירלי שאלה אם אני רוצה שהיא תביא חברה . נורא נחמדה .
אמרתי לה שלא איכפת לי.

למחרת ,עצר אותי בעל-הבית הקשיש בחדר המדרגות .
קופמן , תשמע זה לא טוב .
מה לא טוב ?
עליתי לדירה שלך והבחורה פתחה לי את הדלת . נכנסתי ותיכף ראיתי
שהיא מחטטת בספרים שלך .אמרתי ,קופמן מרשה לך ? והיא ,
החוצפנית , בטח ומה זה בכלל עניינך .
תשמע לי קופמן . זה לא טוב . היא תשתלט לך על הדירה .
אמרתי לו תודה ושלא ידאג .
מה כבר יש להשתלט פה ? המשכתי לעלות וצלצלתי בדלת .
שירלי פתחה במאור פנים ואמרה :תכיר את דיאנה.

דיאנה התחילה לבוא כל ערב .היא לא באה כדי לפצות אותי על
אובדנה של שירלי , אלא פשוט כדי ללמוד .לפעמים היתה מצטרפת
אליהן גם רותי. לשלושתן היתה בחינה במתמטיקה - 3 יחידות בחודש
הבא וכששלושתן למדו בסלון , הייתי מסתגר במטבח. מדי פעם
הוזעקתי לסייע בפתרון בעיה, או להכין קפה לבנות.







יש לפעמים דברים קטנים כאלה שאדם רוצה פרטיות. למשל, אני יושב
במטבח ומת להשתין אבל לא מתחשק לי לעבור דרך הסלון של הבנות
ודרך המסדרון אל הבית-שימוש, כי יהיה לי לא נעים לחזור. אבל אם
לא אחזור הן יבינו שהתביישתי, או יחשבו שאני נשאר שעות
בשירותים ויצחקו .
אפילו להגיד את זה, נשמע אידיוטי.
כמו שזה היה אידיוטי כמעט כל ערב כשהן היו באות וממלאות את
הדירה. בפטפוטים ובצחוקים שלהן, בבושם קוראז' שלהן ובהרגשה
שאני מיותר.

בוקר אחד ,כשפתחתי את המקרר ,להכין סנדויץ' לעבודה, ראיתי
גבינה צפתית טובה ומגרה. איך שהתחלתי לפרוס ממנה, חטפתי פתאום
על גב היד מכה מפתיעה. לא חזקה אבל מעליבה. ושמעתי קול נוזף.
תעזוב את זה ותחזיר את זה למקרר. זה של דיאנה.
שירלי  ,השתגעת ? זה בסך הכל חתיכת גבינה מסריחה ?!?
זה לא שלך ואל תיגע בזה . היא ממש כעסה וגם צדקה .
הגבינה לא הייתה שלי ואני עשיתי בה כבתוך שלי.

אחרי עוד כמה ימים היה ערב שקט. הבנות יצאו להתאוורר ואני
רציתי לשים תקליט של ז'אק ברל . הוא לא היה במקום ואחרי שעה של
חיפושים הן כבר חזרו ולא היה טעם. בבוקר שאלתי את שירלי אם
ראתה את התקליט הוא אצל רותי .
מה פתאום אצל רותי ?
מה יש , אסור ?
לא אסור , אבל היית יכולה לשאול וחוץ מזה תקליט מותר וגבינה
אסור ?
תפסיק להיות אידיוט ואל תגיש לי חשבוניות,
אבל אם אתה דווקא מתעקש , רותי לא היתה אוכלת את התקליט שלך .

יומיים לפני הבחינה קפץ אלי זיו לביקור. זיו הוא חבר ממש טוב.
אנחנו לא מתראים הרבה כי הוא גר בניו-יורק , אבל כשהוא קופץ
אנחנו לא מחמיצים הזדמנות. בטלפון הסברתי לו למה ימצא אצלי
שלוש חתיכות ושלא יהיו לו אשליות . כשבא כבר היה הסלון תפוס
והזמנתי אותו לבלות באויר הצח על המרפסת. בניו-יורק אין להם
כאלה. דיברנו על החיים ועל המתים ואז הזמינו אותנו פנימה
להיכנס ולהתכבד בעוגה. זיו שאל אם יוכל לקחת עוד פרוסה.
כשחזרנו למרפסת שמעתי איך רותי אומרת לשירלי  -  הדיירים שלך
רעבים , כמו חזירים.





אני חייב להודות שהדירה התמלאה בעציצים.
בהתחלה הביאה אחד לחדר המדרגות ואחרי שהסכמתי שזה עושה אותו
פחות אפור באו עוד שניים והשלישי והרביעי כבר נכנסו לדירה...
אבל מה שבאמת עצבן אותי היה העציץ הששי , הפילדנדרום הענק
שתקעה באמצע הסלון. מה יכולתי להגיד ? אי אפשר לומר דבר נגד
עציצים.

היא לא הצליחה בבחינה שלה ואני הרגשתי אשם, למרות שכבר מזמן
הפסקתי לפנטז עליה.
אתה לא עזרת לי להתכונן , בגלל שמאותו הלילה אתה כועס עלי. אני
בטוחה שאתה אולי אפילו שמח שנכשלתי בבחינה.
את מגזימה.
אני לא  -  אני כבר מזמן ויתרתי על הרעיון.
אתה אף פעם לא ויתרת. כבר מכירה אותך יותר ממה שאתה מכיר את
עצמך אבל עכשיו אני רוצה שתדע, בגלל איך שאתה מתנהג אלי, בחיים
כבר לא יהיה לך סיכוי אתי.

לדעתי היא השתגעה לגמרי. או שהחליטה להוציא עלי את כל התסכולים
שלה. אבל דווקא בגלל זה לא יכולתי להגיד לה לעזוב.
וחוץ מזה. מה פתאום שאגיד לה לעזוב. לי היה חדר מיותר ולה לא
היה איפה לגור. בעצם, כבר לא היה לי חדר מיותר. בעצם , הייתה
לנו דירה משותפת שמיום ליום הייתה יותר שלה ופחות שלי.

אחרי שבועיים שירלי נעשתה שוב נחמדה. היא כבר פחות לקחה ללב את
הבחינה הלא מוצלחת ואני הבטחתי לה שבפעם הבאה אעזור לה להוציא
ציון גבוה. החיים נהיו שוב רגועים, לפעמים ישבנו במטבח כמו
פעם. למדתי להשקות את העציצים שלה. שוב ראינו יחד סרט בסלון
ואפילו לא כעסתי כשהתקליט של ברל חזר שרוט לבלי הכר.

בעל הבית שוב עצר אותי במדרגות.
קופמן, יש גבר זר בדירה שלך.
אמרתי לו שיפסיק לבלבל במוח והוא נעלב. מה לעשות.
הזקנים האלה נורא טרחנים לפעמים.
צלצלתי בדלת ובאמת פתח בחור שאף פעם לא ראיתי .







הוא היה ידידותי מהרגע הראשון והושיט לי יד גדולה וחזקה.
שמעתי עליך משירלי, אתה השותף שלה, נכון ?   אני נחום .
חלמתי לרגע. הקול שלו העיר אותי. איזה באס עמוק היה לו!
שירלי לא סיפרה לך ?
אנחנו ביחד כבר שבועיים. ממש בחורה על הכיפק.
מכל הבחינות ןמכל הכיוונים, אם שמת לב .
היא הזמינה אותי לגור אצלכם ואמרה שאתה בטח תסכים להתחלף
ולעבור לחדר הקטן כי אנחנו שניים ואתה אחד.
אז מה אתה אומר ?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אתה עושה כזה
בלאגן בתוכי
אבל אף פעם לא
מחזיר למקום



תרומה לבמה




בבמה מאז 17/11/01 4:28
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיקי קאופמן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה