נחמה צמח / זיכרון |
שקט צלול, ואויר מבושם,
לא פסקתי לרגע אחד לערוג,
ודמותך תעתוע, חלומי ומוקסם.
כילה מכסה מעלי כעננת,
פרוכה , וחוצצת , קפליה סבכה,
אל החלון רוח צוננת,
מביאה את הסתו, ואיגרת ברכה.
הלכת אי אן, שיערך הפרוע,
בבגד לבן, כמלאך שתעה,
עברה כבר שנה, או שעה, או שבוע,
ואני, עודי ממתינה, מקווה.
בשעת בין ערביים, אפלה מעורפלת
אודם שמים אל האופק רחק,
כבר איני ממתינה, כבר איני מייחלת,
זיכרון היותך, דהה ונמחק.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|