[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דנדי שני
/
טל זינטר 5

הפעם טל מגלה פרשה מסתורית על יד המאבנת אנשים. הסיפור משתרע
על פני 24 שעות של מתח והנאה.
טל זינטר והמסע בעקבות החידה
הקדמה
"טל זינטר הוא הסיפור הטוב ביותר של השנה!" מה הריב?
"הדמויות כל כך מציאותיות עד שאפשר להרגיש כאילו אתם באותו
חדר יחד איתן" אידיוט אחרון.
"לכל אחד יש איזה 'טל זינטר' בכיתה שלו..." ראש חד.
אלו רק חלק מהביקורות המומצאות שיכולתי להמציא על סיפור זה.
אנו ממשיכים את סיפורנו שבוע לאחר התקרית עם התרנגולות בכוכב
קוריצה. טל חזר לעירוני ד' בעוד המורה שומנית מתה יחד עם כל
הכוכב המזורגג שלהם. מסתבר שכולם בעצם מתו משפעת העופות, חוץ
מקילמי גרדום שהצליחה להינצל. דפניוני חזרה לקרקס וסגיון חזר
עם טל לעירוני ד'. הם חזרו לכיתה ז6 אך הם לא ידעו על המזימה
השטנית שתירקם להם בהמשך...
פרק 1 - איקס עיגול ומאובן
אנחנו מתחילים את סיפורנו במשחק מותח של איקס עיגול בין סגיון
לטל. זה היה תורו של טל. טל היה האיקסים, והוא לא ידע היכן
למקם את האיקס שלו...
   X      ן   0 ן   0
------- ן----ן----
            ן      ן   0
------- ן----ן----
     ן      ןX
X    
לפתע מישהו דפק בדלת (הם היו בביתו של טל). טל פתח את הדלת אך
לא היה שם אף אחד... מסתורי מאוד... הוא המשיך במשחק האיקס
עיגול המרתק, וסגיון ניצח... הם התחילו משחק חדש אך לפני
שהספיק סגיון לעשות מהלך נשמעה דפיקה שנייה בדלת. טל פתח את
הדלת אך לא היה שם אף אחד, והם המשיכו במשחק הסוער הזה.
            ן   0 ן X
------- ן----ן----
              ן X ן   0
------- ן----ן----
            ן 0   ן   X
ושוב היה זה תורו של טל. הוא החליט למקם את הX- שלו בצורה
הבאה:
            ן 0   ן X
------- ן----ן----
   X    ן   X ן 0
------- ן----ן----
            ן 0   ן X
ושוב נשמעה דפיקה שלישית בדלת. הפעם סגיון פתח את הדלת ואף
אחד לא היה שם. הוא עמד לסגור את הדלת אך לפתע שמע: "נו כבר,
יא אידיוט!!! תסתכל למטה!!!" סגיון הסתכל למטה והייתה שם
חבילה בוערת. הוא התחיל לכבות את האש במגפיו אך ישר כשהוא נגע
עם מגפיו בחבילה הוא הפך לאבן. טל יצא החוצה וראה את סגיון
המאובן והתחלחל. "לא, לא! לא!!! מי שעשה את זה ישלם, ישלם!
ישלם!!!" צעק טל. "נו, אז בוא לכאן! נראה אותך! אנחנו בקומה
למטה! בוא נחסל חשבון!" ענה קול בבניין. "לא, זה בסדר, לא קרה
כלום... אה, ביי!..." רעד טל...
פרק 2 - על סוגריים ועל טובה
טל רעד בביתו, חושב על מאורעות היום, נחרד מהמאובן סגיון
במפתן דלתו (וגם מזה שהוא וסגיון עדיין לא סיימו את משחק
האיקס עיגול המותח שלהם (טל רשם לעצמו ניצחון טכני...)). טל
חשב לעצמו... מי יכול להציל את סגיון מהמצב המאובן הזה? ואז
כמו ברק הפציח בו - איך לא חשב על כך קודם? (אולי כי הוא
אידיוט...) הוא עלה לחדר המזופת שלו (אני רציני, הוריו מרחו
זפת על קירות חדרו בתקווה שהוא ייגעל ויברח מהבית (זה לא
עבד...)), והוציא משם טובה (לא טובה כמו טוב, יא לא נבונים
בעליל! אלא טובה כאילו כלי נגינה כזה כאילו?) שצבעה התקלף
לפני שנים וחלודה כיסתה אותה, שלא לדבר על סימני הגלגלים שהיו
עליה (הוריו של טל ניסו לדרוס את טל כשהוא הלך לבקש חתימה
מהמלחין האהוב - מר מסרי ח. חסרבית. לצערם טל שרד ורק הטובה
שלו נפגמה). המילה הכי נכונה להגיד על טובה זו זה שהיא הייתה
מצ'וקמקת... טל לקח את הטובה ממש ליד סגיון ואמר לו: "אל
תדאג, סגיון! בזכות הכישרון המוזיקלי שלי וצלילי הפעמונים
הללו אתה תחזור לחיים תוך מאית השנייה!" טל לקח נשימה עמוקה
ונשף בטובה בכל הכוח שהיה לו. זה היה צליל נורא, אפילו יותר
נורא מצחוקו של זינטר. טוב, אולי לא יותר מהצחוק שלו... אבל
זה היה נורא. זה כמו שילוב של ציר של דלת חורקת וציפורניים על
לוח... סדקים החלו להופיע במאובנו של סגיון וסגיון החי יצא
משם. בדבר אחד טל צדק, הצלילים באמת החזירו את סגיון לחיים
תוך מאית השנייה, אבל לא מאותן סיבות שזינטר חשב...
פרק 3 - כליון העולם ואבן גם
"סגיון!" צהל טל. "מה קרה? לא הייתי מחוץ לדלת?" שאל סגיון.
"כן, אבל דרכת על משהו שאיבן אותך - ווי! זה עדיין בחוץ, בוא
נכניס את זה פנימה!" אמר טל. סגיון רץ למפתן הדלת ולקח את
החבילה בידיו, אך, שוב, אובן... (אוי הטמטום...) טל מיהר לקחת
את טובתו (הטובה שלו) ונשף בה בחוזקה וניגן שירי הרס... סגיון
התעורר בשנית מאיבונו, טל לקח את החפץ בחולצתו, חולצתו הפכה
גם היא לאבן, למזלו לפני שזה קרה הוא הכניס את החבילה לביתו.
טל הוריד את חולצתו ולמזלנו מתחתיה הייתה עוד חולצה, כך שלא
צריך לראות את גופו נטול השרירים והדליל... טל לקח סכין
מהמטבח ופתח את החבילה (לפני שהסכין הפכה לאבן...). בתוך
החבילה הייתה מונחת כף יד מאבן, ועליה חרוטות המילים בשפת
הכוכב קוריצה (בתרגום כמובן): 'מי שבחפץ זה מתבונן, שיידע
להתגונן, כי מרגע פתיחת החבילה - נספרה לאחור יממה, ואם תוך
יממה את החידה לא תצליחו לפתור - לעולמכם יהיה סוף שחור,
עולמכם יתאבן ויתכלה מיצור חי ועד דומם, כוכבכם יהיה שומם, כך
יהיה למשך אלף שנים, ואז יבוא משיח מבין העננים, את כל העולם
הוא יעיר, יעבור בכל עיר ועיר, אך אז יבואו הפרשים, ויביאו את
האפוקליפסה גדולת המימדים, ואז לעולמכם לא יהיה סיכוי, והוא
יימחק ללא דיחוי, יימחק גם כל היקום הענק - אז תפתרו את החידה
אינעל רבק. והחידה היא: אני נמצא למעלה ואחי נמצא למטה, אני
יצרתי את אחי אך גורם חיצוני יצר אותי - מי אני?' סגיון וטל
חשבו כשעה קלה על החידה הזאת (שדרך אגב המצאתי אותה בעצמי).
הם שקדו לא על הפיתרון אלא על החידה עצמה, הם פשוט לא ידעו מה
זה גורם חיצוני...
פרק 4 - הטמטום גובר
אחרי שטל בדק במילון מה זה גורם חיצוני (וזה לקח שעה וחצי),
נשארו להם רק עוד 23 שעות לפתירת החידה, או שכל העולם יתאבן
(!). הוא וסגיון חשבו על פתרון החידה... אני נמצא למעלה ואחי
נמצא למטה... מה זה יכול להיות? "אולי זה תאומים סיאמים?" אמר
טל. "אוף, אל תהיה אידיוט! כולם יודעים סתאומים סיאמים זו רק
אגדה!" אמר סגיון. "אה... נכון..." "אני יודע! אני יצרתי אותו
אך גורם חיצוני יצר אותי - זה הגרמלין סבקצה הקסת! הוא יצר את
אחיו - הקסת וגורם חיצוני יצר אותו - עץ המסאלות!" צהל סגיון.
"אתה צודק, סגיון! בוא נגיד את זה ליד הקסומה!" צהל טל. "הו
יד קסומה, האם התשובה היא גרמלין?" שאל טל והיד רעדה וענתה
לו: "אתה..." "אני מה?" "אתה..." "אני צודק?" "לא! אתה דפוק
בשכל! תגיד לחבר האהבל שלך שיפסיק לירוק לפני שאני אתן לו
כאפה!" ענתה היד באיום. "אני יודע!" ענה לפתע סגיון, "בוא
נתקסר לכל מי סאנחנו מכירים! דפניוני, גורדו, קפיטן תיאדור,
ג'יניאל, פעמון, בובי הגרב ו... טוב, זה בעצם מסכם את כל מי
סאנחנו מכירים... ונבקס מהם שיפתרו את החידה!" וכך היה. הם
התקשרו לדפניוני, והיא אמרה: "אם דפניוני הייתה שומעת את
החידה מהיד היא בטוח הייתה עונה תוך שנייה אבל מכיוון שאמרתם
זאת בצורה גרועה אז אין שום סיכוי שבעולם שאמרתם זאת נכון
ולכן אין שום סיכוי שבעולם שאני - זאת אומרת היא - תקדיש
שנייה מזמנה הפנוי לברבורים שכאלו." היא טרקה את הטלפון...
"נו, אז מה סלום דפניוני?" שאל סגיון. "בסדר, היא רק התחילה
לדבר אל עצמה בגוף שלישי..."
פרק 5 - חכמבה לילה
הם התקשרו לג'יניאל, גורדו ותיאדור, אך אף אחד מהם לא ידע את
התשובה. בובי ופעמון קיללו אותם קללה עסיסית וטרקו לפני שאמרו
בכלל משהו. והזמן שלהם אזל, נשארו להם עוד עשרים שעות. הם
התחילו לשאול את האנשים מדפי זהב אבל אף אחד לא ידע. אבי אבן
אמר שהוא חושב שזו נמייה אבל מסתבר שהם בטעות התקשרו
לאברבנל...
עד שלפתע הם הגיעו לאות ח'. הם התקשרו למישהו בשם חכמבה לילה.
לאיש היה מבטא סיני כבד. "או כן..." הוא אמר למשמע החידה,
"החידה הסינית העתיקה ביותר... ממש במקרה יש לי מפה שתעזור
לכם למצוא את אשר אתם מחפשים... בואו לכאן, לצ'יינה ויליג'."
"אתה לא מתכוון צ'יינה טאון?" שאל טל. "הו, לא, צ'יינה ויליג'
הוא כפר שנמצא בתוך בית שאן, רק 10 שעות הליכה מתל אביב..."
הם התחילו ללכת לכיוון בית שאן עד שלפתע אמו של טל הגיחה מבין
השיחים: "טל!!! מה אני שומעת? אני צריכה לשמוע ממנהל הבנק שלי
שבזבזת 20,000 $ על שיחות טלפון?! בוא הנה שאני אחטיף לך
ולחבר הירקן שלך!!!" טל וסגיון התחילו לרוץ בשיא המהירות,
וכעבור חמש דקות הם כבר היו בבית שאן...
פרק 6 - פתגם סיני ישן אומר...
"נפטרנו ממנה?..." התנשף סגיון. "כן, אני חושב שכן..." השיב
טל. רק אז הם הבחינו שהמקום היה שומם, אף רוח חיה לא נשמעה,
אפילו הציפורים חדלו משירתם (איזה סופר דרמתי אני...). היה
שלט קטן ומלוכלך בצורת חץ שעליו היה כתוב צ'יינה ויליג'.
סגיון וטל הלכו בכיוון החץ שהוביל אותם לרחוב חד סטירטי או
סיטרי או איך שלא אומרים את זה... ברחוב היו חמישה בתים וחנות
אחת. בלי היסוס הלכו סגיון וטל לחנות, וברגע שנכנסו לחנות
נשמע צליל פעמון ואיש סיני גבוה צהבהב ורזה בא לקבל את פניהם
(למפגרים שבינינו זה לא אומר שהוא רצה לחתוך להם את הפנים
ולמכור אותם בשוק הסיטונאי הקרוב, אלא להגיד: שלום, מה שלומך?
איך היה במילואים בקסטינה וכו'). "אה, כן..." אמר חכמבה בקול
מסתורי, "אתם הממזרים שהתקשרו אליי... פתגם סיני ישן אומר: מי
שלא מסוגל לאכול את כל האשכוליות בבת אחת - שיקנה גויאבה..."
"הא?" "הא אתה בעצמך." "הא?" "יופי, מאוד בוגר... פתגם סיני
ישן אומר: אל תקנה מזלף אם יש לך דלורית..." "הא?" "אולי די?!
לא באתם לפה בשביל לקנות את למפה?!" "אה כן... נכון... כמה זה
יעלה לנו? למה אני מרושש..." אמר טל. "הממממ... פתגם סיני ישן
אומר: אופניים הם אופניים גם אם הם עשויים מפחיות שימורים..."
"הא?" "מה יש לך, גולם?! את זה אפילו שומשום העכבר שלי יכול
להבין! תן לי את אופני השימורים שלך דונקוף!" "אני יכול לתת
לך תעודת אחריות אליהם? הם לא בדיוק אליי..." אמר זינטר
(למתעניינים למה כתבתי אליי במקום עליי כנסו לאתר
www.gal320.tipo.co.il ותגלו). "פתגם סיני ישן אומר: בסדר..."
הם החליפו מפה בתעודת אחריות ויצאו לדרך...
פרק 7 - שובו של בן זידרן
לסגיון וטל נותרו רק עוד 20 שעות למציאת הפתרון. בלי ציוד או
מזון הם יצאו לדרך. לפי המפה התשובה נמצאת איפה שהוא במדבר
סהרה, אז הם התחילו ללכת בכיוון המפה עוד ועוד למשך כמה
שעות...
נותרו לידידינו (אם אפשר לקרוא להם כך (ואי אפשר...)) עוד 15
שעות והם עוברים בגבול של סיני. "יש לך נשק?" שאל הפקיד את
טל. "אם אתה קורא לחוש ההומור שלי נשק אז כן
אחלקאריחלארילער!!!..."קרקר טל. "מממ... כן, הייתי קורא לזה
נשק! אסרו אותו ואת החבר המאניוקי שלו!" אמר הפקיד ומישש את
שפמו המשופם. ארבעה גברים תפסו אותם בזרועותיהם ושמו אותם
בצינוק. התא שלהם היה קטן ומטונף, מקקים או ג'וקים בלעז
שהסתובבו חופשי ואכלו מילקי להנאתם בזמן שסגיון מקפץ מפה לשם
על מנת לסגת מפניהם. השומר ששמר על התא היה שמן, נמוך ומקריח
עם שפם ג'ינג'י שאליו הייתה מחוברת תגית של הכל בדולר. השומר
הזה היה מוכר לטל, הוא היה בטוח שהוא מכיר אותו מאיפה שהוא,
ואז, כן, כן, בדיוק אז, השומר פצה את פיו ואמר בלחש בלי
להסתובב: "פפפססס! טל, זוכר אותי? זה אני! אפי בן זידרן בן
זידרוני בת לציפה דריפה ים פם פוני בן הרים בן סלעים בת מצווה
בן ביפ בן גוריון בן של בן של בן של נחצ'ה עייגל הממלוכי
הראשון!" למשמע מילים אלו טל קפץ לזרועותיו של סגיון. "תתרחק
ממני! עדיין קצת כואב לי מהיהלום שדפקת לי!" צרצר טל. "לא,
אתה לא מבין! חזרתי למוטב! אני שומר חוק עכשיו, ורק בזכותך!"
אמר אפי בן זיד... או, תשכחו מזה! אין לי כוח לחזור על הכל!
מספיק היה לי מזה בספר הראשון, אתם לא חושבים?... טל נראה
מבולבל. "תן לי להסביר. אחרי שפגעתי בראשך ברחתי מהכלא שעל
האונייה ושחיתי לחוף, ושאלו אותי מי אני וכשאמרתי להם את שמי
המלא הם גם לא קלטו אותו ולכן הכיתי גם אותם עם היהלום. כך זה
היה והמשיך והכיתי כבר עשרים אנשים ואז זה היכה בי - אולי
הבעיה היא בי? ולכן קיצרתי את שמי, עכשיו אני אפי בן-זידרן.
מאז החיים שלי השתנו, קיבלתי עבודה מכובדת ואני גר בקיסריה עם
רעייתי שולה. לכן שלחתי לך את פיקי התולעת הנעלמת שלי לאות
תודה." "אז זה מה שפתח לנו את הדלת על הסיפון!" אמר טל, מכה
על ראשו. "פיקי גם הביא איזה מזכרת, משהו כמו דג חרב צעצוע או
משהו כזה... הוא מת על הדברים האלה!" אמר אפי, "בכל מקרה, אני
כאן כדי לשחרר אתכם!" (לא סוף דרמתי כל כך אבל צריך להשאיר
משהו לפרק הבא, לא?...)
פרק 8 - על נינג'ות וסוליות נעליים
אפי פתח את דלת התא בזריזות ידיים ובהרבה מבטים לאחור, ושחרר
את טל וסגיון, אך ידיהם עדיין היו כבולות. אפי לקח אותם
באזיקים במעלה המדרגות אל קומת הקרקע. "מה זה?! לאן אתה לוקח
את האסירים?!" שאל איש משופם אחד. "איווה איווה, הוראה
מלמעלה. הבוס, אתה יודע..." ענה אפי. "על הכיפאק", ענה הפקיד
הערבי ואז אפי שחרר את טל ואת סגיון אל המדבר המשמים ופרק
אותם מהאזיקים שכבלו אותם. "אני חייב לחזור לעבודה, משלמים לי
על זה 1000 לירות לשבוע, אתם יודעים..." אפי חזר למפקדה
והותיר את שני הלוזרים שלנו במדבר הצחיח. הם הלכו והלכו
והזיעו והזיעו, נשארו עוד 10 שעות עד להרס העולם, והם היו
חייבים למצוא את התשובה ומהר, אחרת...
הם בקושי הרגישו את הרגליים שלהם, אך המשיכו לנוע בעקבות המפה
עד שלפתע, מאחורי הדיונה הקרובה אליהם, הם ראו שני אנשים
בחליפות שחורות. האנשים היו רעולי פנים וכלי נשק בידיהם.
הראשון היה שמן מאוד עם עיניים שחורות כפחם וגבה מחוברת,
ולשני היו עיניים מטורפות אך היה רזה. לשמן הייתה חרב ולרזה
הייתה סוליית נעל. השמן לקח את החרב ורץ אל סגיון בהינף חרב
אך נעצר אחרי מטר וחצי, מתנשם ומתנשף. הרזה הבחין בשמן והניד
את ראשו בזלזול ואמר "למה הוא תמיד מקבל את החרב?..." הוא
נאנח אנחה קצרה, ואז זרק את הסוליה על סגיון. הסוליה פגעה
בסגיון ונהדפה אל טל ושניהם התעלפו...
פרק 9 - על פלייה ועל חומצות
נשמעו צעדים ודיבורים. טל וסגיון בדיוק התעוררו מעלפונם אך
עוד פקחו את עיניהם. "...לי חוג בלט בצהריים, אי אפשר להשאיר
אותם כאן?" נשמע קול עבה. "מה אתה דפוק, פריאס?! הבוס יהרוג
אותנו! הוא תכנן את זה שנים! אתה רוצה לתת לשני הטמבלים האלו
לקלקל לו את התוכניות בשביל שיעור בלט מפגר?!" נשמע קול
עצבני. "אבל היום לומדים איך לעשות פלייה..." נשמע הקול העבה.
נשמע קול של סטירה ואז 'אאאאאך!' גדול. טל פקח את עיניו לגודל
חריץ. הוא וסגיון היו בחדר גדול, עם תקרת אבן ולפידים שהאירו
את המקום. הוא וסגיון היו קשורים בחבלים בפינת החדר בזמן ששני
אנשים במדי נינג'ות שמרו על הדלת והתווכחו ביניהם. ללא ספק
היו אלה הנינג'ות מקודם, אך כעת לא היו יותר רעולי פנים.
להפתעתו הגדולה של טל, דניאל פריאס היה אחד מהם. דניאל פריאס
היה בריון שמן וחד גבה (נו, אתם זוכרים? הפרק הראשון של טל
זינטר כאילו? אח... הנוסטלגיה...). דניאל עמד ליד ילד רזה
אחד, די ערס במראהו, שטל לא הכיר אבל אז סגיון לחש באוזנו של
טל. "אני מכיר אותו! הוא תמיד היה גונב מהמספחה סלי! קוראים
לו שטנימת, הוא לא ירחם עליך, הוא אכזרי וסובב מאוד..." לפתע
נשמע צלצול של יונתן הקטן ושטנימת אמר "יש! יאללה, בוא פריאס,
הפסקת אוכל!" שניהם יצאו מהחדר. "מה נעשה עכשיו?" שאל זינטר
המניוק. "אני יודע!" אמר סגיון ומיד החל לירוק על החבלים. בכל
מקום שבו סגיון ירק נשרפו החבלים וכעבור כמה שניות שניהם
השתחררו. "איך?..." שאל טל. "הרוק סלי הוא חומצתי..." ענה
סגיון אך אז נשמע הצלצול של יונתן הקטן, משמע - הפסקת האוכל
נגמרה! (משמע - פריאס ושטנימת יחזרו (משמע - סגיון וטל בצרות
(משמע - יופי:C)))
פרק 10 - כוח המוח
"ממממ... אני אוהב את הצ'ילי של יום שלישי..." אמר פריאס
וליקק את שפתיו. "כן, זה נמס לך בפה, מעדן מלכים..." ענה
שטנימת. "רגע, איפה הם?" נלחץ פריאס. "הם שם, קשורים בפינה,
שכחת שקשרנו אותם שם?" שאל שטנימת. "אה... וואלה..." החבלים
היו מונחים על טל וסגיון והחרכים בחבל לא נראו לעין מכיוון
שטל ישב עליהם. שניהם העמידו פני ישנים וחיכו לרגע המתאים
בכדי לברוח. הם הסכימו ביניהם לפני שתי דקות שהכי טוב זה
להעמיד פני ישן עד הפסקת האוכל הבאה (תוכנית זו שאבה בערך את
כל משאבי המוח שלהם והם הרגישו קצת מסוחררים). "הם מעולפים
כבר שלוש שעות! זה קצת מוגזם מזריקת נעל. לא, פריאס?" שאל
שטנימת והביט בפנים חשדניות בפניו של סגיון. "אולי הם רק
מעמידים פני ישנים וכשהלכנו להפסקת האוכל הם התירו את החבלים
ועכשיו הם סידרו את החבלים ככה שלא נראה את החרכים של החבל
והם מחכים להפסקת האוכל הבאה שלנו בכדי לברוח..." אמר פריאס.
"פריאס, מה אתה דפוק?! אין סיכוי שהטמבלים האלו יצליחו לחרוך
את החבלים החזקים האלו, רואה?!" שטנימת משך את החבלים
ולתדהמתו הם הותרו בקלות וישבו עכשיו בכף ידו. טל וסגיון
הבינו מה קורה, הם זינקו ממקומותיהם והחלו לרוץ לדלת העץ
שהייתה שם, הם פתחו אותה ולתדהמתם הרבה הם ראו... את המשך
המסדרון! הם רצו לאורכו, חולפים על כל מיני דלתות מוארות
באורות המרצדים של הלפידים. מאחוריהם הם שמעו את צעדיהם
העמומים של שטנימת ופריאס (הם שמעו את פריאס מתנשף בכבדות
ושטנימת אמר "יאללה יא דפוק!!!"). טל וסגיון ראו לפניהם את
סוף המסדרון, ושם הייתה דלת ברזל גדולה. סגיון וטל ניסו לדחוף
אותה אך ללא הועיל. שטנימת ופריאס יגיעו בכל רגע, מה סגיון
וטל יעשו? כל זאת ועוד תגלו בפרק הבא של 'טל זינטר 5 - המסע
בעקבות החידה'!
פרק 11 - עזרה בלתי צפויה
טל וסגיון נכנסו לפאניקה, הם לא ידעו מה לעשות; הם ניסו לדחוף
את הדלתות האחרות אך גם הן לא משו ממקומם. לא הייתה שום
תקווה. סגיון התחיל לבכות וכך גם זינטר, ובעוד הם מתייפחים זה
על ראשו של זה, דמות הופיעה מבין צללי התקרה, והדמות הושיטה
להם יד בעודה מחזיקה בתקרה ביד אחת, כאילו היא מחוברת לשם
בדבק מגע. היה קשה לראות מי זה האיש הזה, אבל כל עזרה תתקבל
בברכה כרגע מבחינת סגיון וטל. הם משכו בידה והיא משכה אותם
לכיוון התקרה הגבוהה. שטנימת ופריאס הגיעו והסתכלו לכל
הכיוונים, ימינה שמאלה ושוב ימינה. "יא דפוק! אמרתי לך לרוץ
מהר יותר!!!" צעק שטנימת אל פריאס המפוחד. שניהם הסתובבו חזרה
תוך כדי שפריאס חוטף בעיטות בישבנו העגלגל. כשנעלמו לגמרי
מטווח ראייה הדמות שחררה את טל וסגיון אל רצפת החדר, וכשנחתה
גם הדמות טל וסגיון נדהמו לראות שזוהי - "דפניוני?!" קראו
בפליאה. "מה את עושה כאן?!" שאל טל. דפניוני נראתה חיוורת
מהרגיל וכשנשמע קולה הוא היה אפל וחלול מאוד. "אפי." "מה
אפי?" שאל טל. "אפי קרא לי לעזור..." היא חזרה במבט לא ממוקד.
"איך נצא מפה?" התייפח סגיון. דפניוני הצביעה למעלה. טל
וסגיון הסתכלו אך ראו רק חשכה. במהירות הבזק דפניוני קפצה
למעלה ופתחה בתנועה פתאומית דלת ששכנה למעלה, טל וסגיון
הופתעו לדעת שיום בחוץ והסתנוורו מאור השמש המדברי. הם עלו
למעלה בעזרת דפניוני ונחרדו לגלות שנותרו להם עוד שבע שעות
לפתרון החידה...
פרק 12 - עסק עסקי שכזה...
האוויר היה לח וחם, והמדבריות נמשכו ונמשכו... סגיון הביט אל
האופק במטרה למצוא את המערה ואז גילה שאין שום דבר באופק. הם
המשיכו ללכת בקושי רב במדבר, ובזמן שסגיון וטל זחלו להם על
החול דפניוני הלכה לה בניחותא. היא נראתה אפורה כל כך, ועיניה
היו חלולות כל כך עד שטל לא היה יכול פשוט לזחול לו בשקט.
"היי, דפניוני, מה בדיוק קרה לך מאז שהתראינו לאחרונה בכוכב
קוריצה?" הזדחל לו טל בחשש. דפניוני הסתכלה עליו בזווית עינה
במבט נוקב, כאילו אמרה לו לא להתעסק בעסקים מעוסקים שכאלה,
שמי שמתעסק עם עסקים מעוסקים שכאלה, יעסוק בעסק זה בשארית
חייו העסקיים. (שימו לב: חידוד מילים מחודד זה, היה ניסוי
סיפורי. המיקרופון שבביתכם מדד את עוצמות הצחוק שלכם, התוצאות
נשלחו לעובדי האתר באופן מיידי, תודה על שיתוף הפעולה.) אחרי
מבט זה טל לא שאל עוד שאלות אבל במוחו היו כל מיני רעיונות
מטורפים. 'אולי זה גבר בתחפושת?' 'אולי דפניוני מתה והיא
זומבית עכשיו?' 'או אולי, רק אולי, היא מנסה להוליך אותם שולל
ולהטעות אותם במסעם להציל את הפלנטה?...'
חמש שעות נותרו, טל וסגיון לא יכלו עוד לשאת את החום הנורא,
אבל לפתע, מתוך הדיונות, התגלה מראה מדהים: שני פסלים ענקיים
דמויי אדם ניצבו לצידי שער ענק. שני הפסלים נשאו חניתות וחסמו
את השער בעזרתן. השמיים כבר האדימו, והחום פחת, והם מצאו את
עצמם עומדים פנים מול פנים אל פסלי הענק המאיימים... (הא הא
הא...)
פרק 13 - פקהדקה ודקהפקה
לפתע, פסלי הענק התחילו לנוע קצת ואז פתחו את לועותיהם: "מי
מעז להפריע את שנתם העמוקה של פקהדקה ודקהפקה? לא חבל? חלמנו
שאנחנו טסים לחלל עם גויאבה ובמבה ואז הם משתלבות לגובמבה..."
אמרו שניהם יחדיו בקולות מחוספסים. "אנחנו צריכים לדעת איפה
נמצא... אה... אנחנו לא ממש יודעים... משהו עם נצנצים כזה
בשיער... לא, זה לא זה... טוב, אנחנו צריכים פתרון לחידה 'אני
נמצא למעלה ואחי נמצא למטה, אני יצרתי את אחי אך גורם חיצוני
יצר אותי - מי אני?' יש לכם איזה רעיון? אולי זרדים
יבשים?..." גמגם טל. פקהדקה ודקהפקה צחקו באותם קולות
מחוספסים. "זוהי החידה שעל תשובתה אנו שומרים. התשובה נמצאת
כאן בפנים, אבל מדוע שניתן לכם לעבור? אתם צריכים לתת לנו
סיבה טובה להכניס אתכם", הם אמרו. "יס לי רעיון! היי טל! פעם
איס אחד הלך הלך הלך הלך ואז נפל!" אמר סגיון. לפתע טל החל
לצחוק בצחוקו הלא-משהו בעליל שלו: "חלגכיעכרתגעיגעג". הפסלים
הענקיים קירבו את ידיהם לאוזניהם ואמרו: "בסדר, בסדר, תעברו!
מהר, לפני שיתפוצץ לנו עור התוף המאובן שלנו!!!" הפסלים פתחו
בפניהם את השער הענק ומאחוריו הייתה -

פרק 14 - המערה (איזה מגניב, סופסוף שם של פרק שיש גם בהארי
פוטר)
- אפלה, הכל שחור, חשוך כמו הלילה. הם היו בתוך מערה, מערה
שהתפצלה להמון כיוונים. "איך נדע לאיזה כיוון ללכת?" שאל טל.
"אני יודע! הסיטה הכי יסנה, תמצא לי מקל..." אמר סגיון
ודפניוני שתקה והביטה בריקנות בחלל המערה. לאחר כמה זמן מצא
טל מקל לסגיון. סגיון זרק אותו באוויר והמקל נחת. "נו? מה
עכשיו?" שאל טל בציפייה. "אתה רואה את הכיוון שהמקל מצביע
עליו? לסם נלך!" אמר סגיון (ותוך כדי ירק קצת על טל כשאמר
'סם'). הם התחילו ללכת בכיוון והתרחקו מרחק של כעשרים דקות
מנקודת ההתחלה. "סמעתם מסהו?!" שאל סגיון בפאניקה. "אין פה
כלום, סגיון", אמר טל, אם כי היה רעד קטן בקולו. הם המשיכו
ללכת עוד כעשר דקות. "ראיתם את זה?! משהו עבר כרגע בין
הסלעים! אני נשבע!" אמר טל והרעד שבקולו נשמע יותר מתמיד.
הייתה דקה של שקט - הם היו במעין גרסת המערות לקרחת יער; הם
עמדו שם, דרוכים לכל רעש קטן, ואז זה נשמע, לא קטן בכלל, והם
ראו את הצל של הדבר (מעליהם היה חור קטן שסיפק את אורו של
הירח). זה היה צל ענק שככל שעלה למעלה הדבר, כך נראה, מאיים
יותר. "בסיליסק..." אמרה דפניוני בלי זיק של פחד. "אל תסתכלו
בעיניו, או שיאבן אתכם..." אמרה דפניוני באותו קול חסר פחד,
אם כי טל וסגיון רעדו שניהם כל כך עד שהם נראו כמו בלנדר, אם
כי החליטו לא להסתובב, כמו שדפניוני אמרה, אם הם יסתכלו
בעיניו הם יאובנו...
פרק 15 - תסביך הבסיליסק
הבסיליסק איים לתקוף וסגיון וטל החלו לברוח אבל דפניוני לא
זעה ממקומה. הבסיליסק החל לרדוף אחרי טל וסגיון במעגלים ואז
דפניוני אמרה לטל: "טל... דבר איתו בשפת הכוכב קוריצה..." טל
היה קצת מבולבל אבל זה שווה ניסיון. "פצ'ה פיצ'ה אגוטה מורצי
קוריצה!" אמר טל ואז לפתע הצל של הבסיליסק כבר לא היה מעליהם,
מאיים לתקוף. הם הסתובבו וראו את נחש הענק המפלצתי שרדף
אחריהם - ראשו היה מכוער, עיניים צהובות ואישונים מוארכים, רק
שכרגע שכב עם קודקודו כלפי מטה כך שלועו היה למעלה. "אבל
דפניוני, למה הוא מת?" שאל טל בתהייה. "בסיליסקים נולדים
כשקרפדה דוגרת על ביצה של תרנגולת... כל חייהם הם כועסים על
התרנגולת שנטשה אותם כשהיו ביצה... ולכן הם פוחדים כל כך כשם
שומעים קריאה של תרנגול, הם חושבים שזו אמא שלהם שנטשה
אותם... והם כל כך מתרגשים עד שהם מתים..." הסבירה דפניוני
בקול כמעט משועמם. הם המשיכו ללכת בכיוון המנהרה אבל לאחר 20
דקות של הליכה הם גילו שהגיעו למבוי סתום. הם היו כל כך
מרוגזים, וחזרו לבסוף לנקודת ההתחלה. כשהציץ סגיון בשעונו ראה
שנשארו רק שלוש שעות עד שהעולם יושמד. היה קשה לו להאמין שרק
לפני 21 שעות לא הייתה לו דאגה אחת על הלב, וששיחק איקס עיגול
עם טל...
פרק 16 - הדזליקאן
הם נכנסו דרך כיוון אחר. במנהרה הזאת היה יותר מרווח וגדול
אבל היה מאוד חשוך. כל כך חשוך עד שבקושי רב הצליחו לראות את
האצבעות שלהם. הם המשיכו ללכת עוד ועוד, ואז, לאחר כחצי שעה
הליכה, הם שמעו קול מוזר ביותר - זה נשמע כמשק כנפיים, לא
כנפיים קטנות מרשרשות אלא כנפיים ענקיות, שחותכות את אוויר
המערה הלח, ואז טל הרגיש את זה - זוג טפרים ענקי לחץ על כתפיו
וכמעט שבר את העצמות שלו. "הצילו!!! זה חטף אותי!!!" הוא צעק,
ואז הוא שמע את דפניוני אומרת "דזליקאן... עטלף ענק
שוכן-מערות, אפשר להרוג אותו רק עם אור..." "אבל דפניוני, איך
אני אמצא אור?!" התחרפן טל. "אני יודע!" אמר סגיון. "הרוק סלי
הוא חומצתי! אני אירק אל גג המערה ואז יהיה אור ירח!" "גאוני,
סגיון! אם רק תוכל למהר כי אני רוצה שיישארו לי כתפיים..."
אמר טל. טל שמע את סגיון יורה רוק כמו מכונת ירייה (פו פו פו
פו פו פו פו פו פו פו פו פו פו פו פו...), ואז, רגע לפני
שאיבד את הכרתו, ראה את אור הירח משתקף אליו, ממש כמו נס, ואז
הוא ראה את הטפרים האפרפרים שאוחזים בו והרגיש שהם נרפים יותר
ויותר, ואז רגליו של הדזליקאן התפוררו, והדזליקאן צווח בכאב,
וכל גופו התפורר. הם המשיכו ללכת במנהרה אך לצערם - גם היא
הייתה חסומה...
פרק 17 - משעל חם במקום קר
שעה וחצי, זה מה שנשאר עד להרס העולם, מה שאומר שרוב הסיכויים
שאם הם לא ימצאו את המערה הנכונה הפעם העולם כולו יאובן; גורל
העולם כולו היה מונח על כתפיהם של שלושה נערים בני שלוש-עשרה,
ולכן החליט סגיון ללכת על שיטה יותר אמינה ומקצועית במקום מקל
מטופש: "אן דן דינו סוף על הקטינו סוף על הקטיקטו אליק באליק
בום..." הוא הצביע על המנהרה ברת המזל שנבחרה והם התחילו ללכת
לשם. החדר הזה היה הרבה יותר יפה מהחדרים האחרים, היו בו המון
קריסטלים בצבעי ברקת ספיר ואיזמרגד, והקירות היו מצופים בשכבה
של קרח. החדר היה מואר אם כי לא היה כל כך מובן מהיכן מגיע כל
האור הזה. הם המשיכו ללכת עוד כחצי שעה ואז הם ראו משהו
מזוויע, משהו נורא בהרבה מכל מה שראו עד כה (לא כולל את
בלנקה). זה היה - אולפן משעל חם עם ניסים משעל... זה היה
נורא... הביאו את טומי לפיד להתווכח עם הרב כדורי... כל אחד
נכנס לדברי השני ואי אפשר היה להבין מילה, אבל הרעש... אוהו,
כמה רעש... החבורה פשוט כיסתה את אוזניה ועקפה אותם בצרחות
ועוויתות... כעבור עשר דקות, כשהתרחקו לגמרי מאולפן משעל חם
והסדירו את נשימתם, הם ראו משהו מוזר, אפילו מאוד מוזר, הם
ראו - את עצמם...
פרק 18 - צרות כפולות
זה היה מחזה מוזר ביותר, אלו היו כפילים שלהם, רק שהם היו
טיפה שונים - הכפיל של סגיון נראה כמוהו, רק שעל פניו הייתה
הבעה של בינה ואינטליגנציה, לכפיל של טל היו משקפיים שחורים,
מעיל עור שחור, השיער שלו עמד עם ג'ל ובמילים אחרות COOL -,
אבל המוזרה מכולם הייתה הכפילה של דפניוני, הבגדים שלה היו
ורודים והיא נראתה שמחה כל כך, ואז הכפיל של סגיון התחיל
לדבר: "שלום לכם, אנחנו הכפילים שלכם, אנחנו אותו דבר - אבל
שונים, אנחנו משלימים זה את זה, ובמבחן הזה צריך לבדוק - האם
היתרונות שלכם גוברים על החסרונות שלכם. זאת אומרת, האם מה
שאתם טובים בו גובר על מה שאתם לא טובים בו. לכן כל אחד מכם
יאתגר אותנו לתחרות בכל תחום שתרצו, ואם תנצחו לפחות בשני
קרבות משלושה, תהיו רשאים לעבור לשלב הבא. אז בוא נתחיל איתך,
סגיון. אתה נגדי", אמר שכפולו של סגיון. "היי, אין לך סין!
אתה יכול לדבר רגיל!" התלהב סגיון. "כן, בור ועם הארץ שכמוך,
לא הקשבת לי? אני ההיפך שלך!" ענה סגיון המשוכפל. "אה...
נכון... טוב, אז אני מאתגר אותך לקרב יריקות! מי סיורק הכי
רחוק מנצח!" אמר סגיון. "טוב, אז אני אתחיל ברשותך, חחחחחחח
טפו!" סגיון המשוכפל ירק למרחק של כחמישה מטרים. "בסדר, עכסיו
תורי! אני מציע לכולם להתכופף! חחחחחחחחחחחח טפפפפפפו!!!"
סגיון ירק אל מחוץ למנהרה, אל מחוץ למערה, אל מחוץ למצריים
וכן הלאה, ואז לפתע מאחוריהם, לאחר כמה דקות הרוק חזר, כנראה
שהוא הסתובב בכל העולם...
פרק 19 - על מצמוצים ואיקס עיגול
"טוב, די ברור סניצחתי..." אמר סגיון וסגיון המשוכפל נעלם
באוויר. "טוב, חנונון, עכשיו זה אני נגדך, מנו אי מנו..." אמר
טל המשוכפל, "טוב, אני מאתגר אותך בקרב של איקס עיגול!" והם
התחילו במשחק... (טל זה X ושכפולו זה 0)


   X ן       ן
---- ן-----ן---
        ן       ן
---- ן-----ן----
         ן       ן
     X   ן          ן
----- ן----ן----
         ן      ן
----- ן----ן----
         ן      ן   0
     X ן         ן   X
---- ן----ן----
        ן      ן
----- ן----ן----
         ן      ן   0
     X ן    ן X
---- ן----ן----
        ן      ן
----- ן----ן----
ן      ן   0
0      
     X ן      ן X
---- ן----ן----
     X ן       ן
----- ן----ן----
ן      ן   0
0      
     X ן    ן X
---- ן----ן----
     X ן      ן
----- ן----ן----
ן 0   ן   0
0      
שכפולו של טל ניצח... עכשיו הכל תלוי בדפניוני - אם היא תנצח
הם חופשיים להמשיך, ואם לא... העולם יאובן. "אני מאתגרת אותך
לקרב מצמוצים..." אמרה דפניוני והן התחילו בקרב...
כעבור חצי שעה, שכפולה של דפניוני כבר בוכה והיא ממצמצת. ברגע
שמצמצה גם היא נעלמה באוויר וגם שכפולו של טל, וכך הם היו
חופשיים ללכת לדרכם, אף כי נשארו רק 10 דקות לאיבון העולם.
פרק 20 - הסוף
הם התחילו לרוץ. אם לא יגיעו בזמן - כל העולם יאובן, והם
עדיין צריכים לדעת את פשר החידה. לאחר חמש דקות של ריצה הם
הגיעו למין חדרון קטן ועגול. משני צידי החדר ניצבו לפידים
שבערו באש כחולה. על הקיר מולם התנוססה החידה שיד האבן זימרה
להם, זה היה כתוב באותיות אבן. טל הביט באותיות האבן זמן
ממושך... שישים שניות נותרו, סגיון לא היה בטוח אבל הוא חשב
שהוא ראה את דפניוני מחייכת... 50 שניות נותרו... דפניוני
הוציאה מכיסה משהו שנראה כמו גיר שחור, אבל לא שחור רגיל אלא
שחור ממש אפל. 40 שניות... דפניוני לוקחת את הגיר האפל
ומסרטטת מעגל מדויק להפליא... 30 שניות... דפניוני מסרטטת
כוכב הפוך - סמל השטן בתוך המעגל. 20 שניות... "אני יודע!!!"
אמר טל. "התשובה היא נטיף וזקי..." אבל לפני שהספיק לסיים את
המילה 'זקיף' דפניוני התנפלה עליו ונתנה לו אגרוף בפנים. 10
שניות... "דפניוני, מה את עושה?!" 8... "התשובה היא נטיף
וזק..." אך שוב דפניוני מתנפלת עליו, היא נשכה אותו בידיו
והוא זעק. 3... דפניוני מתיישבת במעגל שסרטטה ומלמלה לעצמה...
1... "התשובה היא נטיף וזקי..." 0... אך זה היה מאוחר מדי -
העולם כולו וכל תושביו הפכו לאבן, לא רק העולם, אלא גם כל
היקום, כוכבים שלמים הפכו לאבן, השמש, הירח וכל דבר אחר -
מאובן.




לא לדאוג, המשך יבוא...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
החיים כמחדל.








עו"ד שמעון
מזרחי. כותב
ספרים


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/1/07 17:10
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דנדי שני

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה