אני עומדת אל מול המוות,
אני עומדת לקפוץ,
אני הולכת לטעום,
את הטיפה האחרונה של החיים.
הרוח מנשבת בפניי,
מלמטה-אלפי דמויות מתרוצצות,
אנשים שצועקים וקולם עובר כלא היה,
ואני-ממשיכה בשלי.
עוד צעד אל הקצה,
עוד טיפה קטנה וזהו,
עוד שבריר שניה אחת,
עוד נגיעה אחרונה בשמים.
ואני מרחפת,
מרחפת כמו ברכבת הרים,
והרגשה של פרפים בבטן,
הרגשה של שחרור,
של חופש,
של דרור.
"בוקר טוב ילדה מקסימה,הגיע הזמן לקום"
מעירה אותי אמי,
מעירה אותי,
מחלומי הרטוב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.