New Stage - Go To Main Page

תמר חסון-דלל
/
זכרונות אהבה לחמדה

אני יודעת שאני צריכה לכתוב עליך. אני רוצה לכתוב עליך, אבל
אני לא יודעת עלייך מספיק , עברו כמעט עשרים שנה מאז שנפרדנו.
בניגוד לפנטזיה הילדותית שלי לא ליווית אותי לכל חיי, מתת בגיל
80 בהיותי בת שלוש עשרה.
רציתי פעם לכתוב על כך שהצלת את הבת שלך ואת עצמך בפרעות
בחברון. אבל אני לא יודעת הרבה פרטים. אין לי גם מושג איך היתה
הילדות שלך.
ידעת לרקום סיפור מרתק מאפיזודות קטנות ופשוטות , היו סיפורים
על כל מיני דברים , בעיקר טיולים בחו"ל והשתובבויות של הנכדים.
לא שינה לי אם שמעתי אותו סיפור כמה פעמים. תמיד הצחקת והקסמת
אותי מחדש. אבל כשניסיתי פעם לכתוב סיפור מפיך, שינית את
הסגנון, סיפרת לי איזה אגדה מרוחקת , כנראה חשבת שהסיפורים שלך
לא ראויים דיים להיכתב.
אני קוראת עכשיו ספר של נטלי גולדברג שאומרת שצריך לכתוב כדי
לתרגל, שכתיבה היא לא מקדונלד. הרבה פעמים לא התמדתי בכתיבה.
הפסקתי אותה, הלקיתי את עצמי והשתמשתי בזה כדי לא לכתוב, אבל
אני יודעת שיש בי את זה. קיבלתי את זה ממך.  חשוב לי לבטא את
עצמי. החלטתי שאני רוצה לכתוב בשבילי. בשביל להבין את עצמי- מה
עוצר אותי,בשביל להביא את עצמי למקום יותר גבוה ורק אחר כך
לדאוג איך לרגש אחרים.
עכשיו אני מבינה גם שהכתיבה שלי מתחברת לזיכרון הקשר איתך
שנרקם דרך סיפורים. אני מקווה שזה לא מיתוס שנרקם בדיעבד:
ההרגשה שלי שאצלך תמיד הייתי אהובה כמו שאני. שהייתי חשובה לך.
כמה חבל לי שהקשר הזה לא נמשך עוד כמה שנים.
הכאב הזה הלא יאומן כשהבנתי שלא אראה אותך יותר. הכעס שלא
נסעתי יותר לפגוש אותך. שנה לפני כן עברנו לעיר אחרת וכבר באתי
פחות. קשיי ההסתגלות בעיר החדשה לא היו רק בשל הצורך להשתלב
בבית ספר חדש. הגעגועים אליך היו חלק שלא דיברתי עליו. גם
כשנפטרת לא דיברתי עליך. האבל היה עמוק ופרטי. לא ליוויתי אותך
לחדרך האחרון. הם חשבו שאני צעירה מדי. לא התעקשתי.
מטריף אותי שהזיכרון שלך נעלם עם השנים. חשוב לי לזכור אותך כי
באמת קלטתי שאת אוהבת אותי כמו שאני למרות שכשבן דודי היה
בסביבה חשבתי שאותו את מעדיפה, חשתי גולמנית וביישנית לעומתו.
אבל אולי זה לא היה נכון. טבעי שהקדשת לו תשומת לב כי  ראית
אותו רק בחגים ואותי ראית כל שבוע.
אני זוכרת איך נהגתי לשבת ליד מיטתך. לפעמים שכבתי במיטה עצמה
וראינו סרט ערבי ביחד  ופטפטנו תוך כדי. בעיקר את דיברת ואני
הקשבתי, אולי שאלתי שאלות לפעמים. גם הדמות של עצמי כילדה
מתחמקת ממני.
כשעברנו לעיר אחרת היתה לי טלוויזיה בחדר והמשכתי לראות את
סרטי יום שישי, מסוגרת בחדרי.
הפרי שהכי קשור אלייך הוא צנובר. היינו הולכות לטייל בגן, את
היית בסיפורייך- מדי פעם היית מצביעה על צנובר ואני הייתי
רוכנת לקחת אותו.
אחרי זה הייתי פוגשת אותם בתוך הקובה שלך. בגלל זה אהבתי קובה.
ההפתעה הידועה, התזכורת לסיפוריך שחיכתה בפנים. כל כך מרגיז
שאפשרתי להם להיתלש מזכרוני וללכת לאיבוד.
לא יכולה לסיים את זה. אני מנסה ללקט עוד פיסות של חוויות שהיו
לי איתך.
היו מסטיקים של בזוקה. תמיד החזקת אותם בבית, בארון החדר הצמוד
לחדר השינה. היית שומרת אותם גם בתיק ומחלקת לנו כל פעם שפגשת
אותנו. בחגים היית פוקדת על סבא להביא את התיק ולתת לנכדים
כסף. נוצר אצלי הרושם שאת המקור למתנה, שאם זה היה תלוי בסבא,
היא היתה נשכחת.
פעם ביקשתי ממך לבוא לבית הספר ולספר על ילדותך. לא הסכמת,
אולי הרגשת חלשה מדי  פיזית, אולי פשוט התביישת לעמוד , או
לשבת , בפני קהל - ילדים או אחר. סבא בא במקומך והפתיע אותי
בסיפורים רבים שלא הכרתי. פתאום הבנתי שלא השארת לו כל כך
מקום. חבל שלא צילמנו אותו אז. מצלמת הוידיאו נקנתה רק כמה
שנים מאוחר יותר כשכבר היה פחות צלול. אז צילמנו אותו, אבל לא
התרכזנו בליקוט זיכרונותיו.
את שרת יפה, הכישרון הזה עבר לדודי, האגף המוסיקלי של המשפחה
ולאחותי שכבר לא משתמשת בו  אני אוהבת מאוד לשמוע מוסיקה ואיתי
הבן שלי ממש מאוהב במוסיקה. אבל גדלת בבית שבו היתה בושה שנשים
ישירו, מוסיקה ערבית  גם לא היתה מקובלת אז, כך שלי לא יצא
לשמוע אותך שרה, אני יודעת על כל ממקור שני.
בגיל אחת עשרה החלטתי להתחפש לסבתא. היה לך גוף קטן, כך
שהחליפה שהשאלת לי התאימה בדיוק. היא היתה ירוקה, חליפה אמיתית
של סבתות, כאלה של פעם, לא של היום. קיבלתי גם משקפיים ישנות,
ותיק. על שיערי השחור פוזר טלק. באוטובוס לבית הספר נתנו לי
לשבת והייתי בטוחה שהם באמת מאמינים שאני זקנה. הייתי כל כך
גאה. זו היתה תחפושת מקורית. כמה ילדות בוחרות להתחפש לסבתא?
רק כאלה שמעריצות אותה ואוהבות אותה כל כך, כמוני.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 8/11/06 8:21
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
תמר חסון-דלל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה